קשה להימנע מהנטייה לכתוב על העבר תוך שימוש בכלל הבעייתי: The older I get the better I was אך בכל זאת אנסה. מבצע חומת מגן היה אירוע חריג ב־30 השנים האחרונות ובו נוצרה אחידות פעולה מדינית, אסטרטגית, אופרטיבית וטקטית, שהובילה להכנעת הטרור הפלסטיני ולניצול ההישג הצבאי לכדי מהלך מדיני משנה מציאות (כמעט).
ברמה הטכנית והטקטית, צבא היבשה למד להילחם בתוככי השטחים הבנויים, תוך פיתוח ושכלול של ציוד ייעודי וטכניקות לחימה. אמת, הלחימה הייתה כנגד אויב נחות שמיעט להתנגד באופן שיטתי ונחוש, ובכל זאת הצבא של חומת מגן הוא צבא מנצח.
הצבא המנצח הזה לא נוצר בן לילה, אלא בתהליך מיוסר משהו של ניסוי וטעייה, לאורך חודשים ארוכים, בסדרה ארוכה של מבצעים התקפיים, שבהם נבנתה היכולת הטקטית, ובהם נבנה האמון של הדרג הצבאי הבכיר ביחידות צבא היבשה. כמח"ט הנח"ל באותה תקופה, הפתיע אותי מאוד חוסר הביטחון של הדרג הצבאי הבכיר ביכולת הטקטית של יחידות הצבא, וכן הפתיעה אותי מידת ההשפעה של כל מבצע על הביטחון העצמי המערכתי של הצבא ביכולותיו.
במבצעים שעברתי עם חטיבתי, וכוחות אחרים תחת פיקוד החטיבה, עוד לפני חומת מגן, נבנתה יכולת טקטית מעולה שכללה מיומנות גבוהה ביותר בביצוע פשיטות מורכבות; התגנבות ומארב בשטחים בנויים; לחימה בתוך קסבות ובמבנים גבוהים; הפעלת כוחות שריון, הנדסה, נ"מ, ניוד ואיסוף קרבי; יכולת ביצוע נוהלי קרב קצרים ואפקטיביים ועוד.
מבצעים אלה נפרשו על פני שבועות ארוכים, ומבחינתי האישית, מבצע חומת מגן הסתיים ביולי 2002 עם סיום תפקידי. האם ניתן לבנות צבא מנצח גם ללא סדרה ארוכה של מבצעים מכינים? התשובה היא חיובית כמובן, אלא שלשם כך צריך להתאמן באופן מדמה מציאות והרבה. כמה הרבה? לפחות 50% מהזמן ביחידות הסדירות, ולפחות שבועיים בשנה לכל יחידת מילואים. זה עיקרון שלא יכולות להיות לגביו פשרות, בדיוק כפי שאין פשרות ביחס לכשירותו של טייס קרב.
ברמה האופרטיבית והאסטרטגית של חומת מגן, נוצר איזון מיטבי בין תשתית הגנתית רחבת היקף, פעילות הגנתית בפריסה רחבה, ופעילות התקפית מגוונת ואפקטיבית. המערכת הצבאית כולה השתכללה בכל מרכיביה: זרימת מודיעין שוטפת בין שב"כ לצה"ל, קיצור המענה הלוגיסטי בין מטכ"ל לשטח, ריכוז וייעול של פרויקטים הנדסיים גדולי ממדים, ופיתוח מהיר של אמצעי לחימה והטמעתם הזריזה בשטח. מפקדי הצבא הבכירים עמדו בפני המבחן העליון – הובלת הצבא בלחימה - והם עמדו בו באופן מקצועי ומרשים.
ברמה המדינית של המבצע, נוצל ההישג הצבאי לכדי מהלך מדיני מכריע – היפרדות מהפלסטינים. סביב ובתוך שטחי יהודה ושומרון נבנתה גדר ההפרדה, הושלמה סלילת הכבישים העוקפים תוך ניתוק מרקם החיים האזרחי הישראלי מזה הפלסטיני; נבנתה תשתית ביטחונית מתקדמת סביב להתנחלויות; והחלה בניית מכשול סביב גושי ההתנחלויות מתוך כוונה לחבר תשתית זו לגדר ההפרדה - פרויקט לא מוכר, שבנייתו החלה בתקופה בה פיקדתי על איו"ש.
למעשה, הדרג המדיני החל לסמן בשטח את גבולותיה העתידיים של ישראל – גבולות שאינם מוסכמים מאז 1967. המהלך הבולט ביותר בהקשר זה הוא ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון, והחזרה דה פקטו למימוש רעיון החלוקה. ניתן לומר שאריאל שרון, כראש ממשלה, היה ממשיכם של בן־גוריון ורבין באימוץ החלוקה, ובעיניי, אין זה מקרי שהמנהיגים האמיצים ביותר הגיעו לאותה מסקנה בדיוק – מימוש אקטיבי של כורח ההפרדה.
מדהים להיווכח עד כמה ישראל המנצחת של חומת מגן הפכה לישראל המקרטעת של מלחמת לבנון השנייה. בעת שהתחוללה המלחמה בצפון, נמשכה הלחימה נגד הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון, ובעיקר על ידי יחידות מילואים. בניגוד לתחושת ההחמצה הכבדה בלבנון, באיו"ש, אותו הצבא המשיך להילחם באפקטיביות רבה כנגד הטרור. ההבדל טמון בעיניי לא ביכולת הלחימה האחרת של חיזבאללה, אלא באותה אחדות פעולה לאורך כל הרמות – אחדות פעולה שאליה צריכה לשאוף כל מדינה דמוקרטית, כשהיא נדרשת להפעיל את צבאה במלוא עוצמתו ולנצח.
נוכח הפיגועים האחרונים, ברור שיש לחזק את המודיעין – מודיעין שהוא לעולם המפתח ללחימה אפקטיבית בטרור. על המודיעין יש להוסיף יכולת סיכול מבצעית. המרכיב השלישי הוא מרכיב ההפרדה.
חובה בעת הזו לסגור את גדר ההפרדה באופן הרמטי, לשפר את רמת הבידוק והיעילות במעברים, לאסור על לימודים אקדמיים של ערביי ישראל במכללות ובאוניברסיטאות של הרשות הפלסטינית, ולוודא שישראלים לא נכנסים לשטחי A ו־B, אלא בסמכות ואישור של גורם מוסמך. במציאות חיינו המורכבת חובה לחזק את המתונים ושוחרי הטוב ולהילחם עד חורמה בגורמים קיצונים שכל חפצם הוא בהבערת השטח.
הכותב הוא סגן שרת הכלכלה והתעשייה. שימש מח"ט הנח"ל בזמן מבצע חומת מגן