כבת לדור השני לשואה, עם בוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אני מוצאת את עצמי מתלבטת בכל פעם מחדש בשאלה מהי דרך ההנצחה הטובה ביותר- לא רק של משפחתי ומיליוני הנספים האחרים, אלא, בעיקר, כיצד להנחיל את זיכרון השואה, למי שאין לו נגיעה ישירה לנושא.
השנה, כאשר למול עינינו מתרחשים פשעים נגד האנושות באותם אזורים גיאוגרפיים שבהם התרחשה שואת יהודי אירופה, ובורות הירי מהדהדים את זכר באבי יאר, אין מנוס מלשאול: האם העולם למד משהו מאז שנות ה-40' של המאה הקודמת? המושג "האי- אנושיות של אדם לאדם", שטבע לראשונה המשורר הסקוטי רוברט ברנס, בשירו "אדם נולד לאבל", מקבל משמעות חדשה, לנוכח מיליוני הפליטים הנמלטים מאוקראינה המדממת.
בשבעים ושבע השנים האחרונות, מאז התרחשה השואה, נשבענו "לזכור ולא לשכוח"- אך באיזה אופן? איזו אחריות מוסרית יש לנו, כמנציחי זיכרון השואה, בזמני משבר כאלה? וכך אני חוזרת למה שהפך למרכז חיי: להזכיר לעולם, דרך עדויות השורדים שעדיין חיים עמנו, מה עלה בגורל קורבנות השואה ומה יכולים הדורות הבאים ללמוד מכל זה. ובמילותיה של אריקה יעקובי בת ה- 92, שורדת אושוויץ: "אם אוכל להשפיע, ולו על אדם אחד, להיאבק ברוע ולא להשלים עם אפליה, עוול ואי סובלנות, עשיתי את שלי".
שעון החול הולך ואוזל וכעת, במרוץ כנגד הזמן, עלינו לתעד, להפיץ ולקדם את עדויות השורדים החיים, בכל אמצעי המדיה שלרשותנו. המחלקה לישראל ולהנצחת השואה בארץ ובעולם בהסתדרות הציונית העולמית, בשיתוף עם קרן Shoa Foundation -USC (הקרן לתיעוד מיסודו של סטיבן ספילברג), פונה בימים אלה לכל השורדים שעדיין לא נתנו עדות, בבקשה להתראיין ולהשמיע את קולם. גם פרויקט "זיכרון בסלון" מהווה במה מצוינת להשמעת עדויות השורדים בפני קהלים רבים, כמו גם הפרויקט הבין -דורי "6 מיליון עוקבים" (6 M FOLLOWERS) שלנו.
לא מכבר חגגנו את חג הפסח, עם הציווי "והגדת לבנך". בהתמודדות עם השאלה כיצד ישפיע היעדרם של השורדים על אחריותנו בהנצחת השואה- אין ספק שתפקידנו כעת הוא להדהד ולהפיץ את קולות השורדים, כל עוד הם עמנו, לבני הדורות הבאים- על מנת להבטיח ש"מתוך ההרס נוכל לגאול משהו למען העתיד", כדברי הרב יונתן זקס, "להיאבק בשנאה דרך אהבה, באלימות בעזרת חמלה, ובמוות דרך חיוב בלתי מתפשר של החיים".
הכותבת – טובה דורפמן – סגנית יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית וראש המחלקה לישראל ולהנצחת השואה בהסתדרות הציונית העולמית