הרעש הציבורי שנוצר בעקבות "הסטורי של אווה" מלפני כשלוש שנים מהדהד גם השנה. "הסטורי של אווה", שיצרו מתי כוכבי ובתו מאיה, זעזע את השמרנים שבינינו. אך לצד הזעזוע עלו לא מעט שאלות חדשות ולמעשה גם כמה תשובות בכל מה שקשור לדרך להנחיל את זכר השואה לדורות הבאים בעידן שבו ניצולי השואה כבר לא יהיו עמנו.
בארץ צומח דור חדש. דור שמדבר עברית - אבל בשפה אחרת. האתגרים החינוכיים שונים כל כך מאלה שהתמודדו איתם ההורים, המחנכים והחברה לפני עשור. אנחנו הרי רוצים להגיע לצעירים ולבני הנוער. כדי להגיע אליהם ולגעת בהם לא צריך לכפות עליהם את השיח של העבר. המציאות מחייבת אותנו לשמור על התוכן, אבל לארוז את המסרים בעטיפה שמדברת בשפתם. אם המטרה שלנו היא ללמד את הצעירים מה קרה באירופה לפני 80 שנה, עלינו לחשוב אחרת.
אי אפשר עוד להעביר אותם בתערוכות של צילומי שחור לבן ולצפות שיתרגשו ושיתחברו. צריך לחשוב ביצירתיות. אי אפשר להרצות להם כרונולוגיה ולהעמיס עליהם עובדות, מספרים ותאריכים. הדרך הנכונה היא לזקק מספר מועט של מסרים ומטרות, להתמקד בהם ולעבד אותם לשפה המובנת ומדברת אל הדור הצעיר.
אנו מצויים בשנים האחרונות בנקודת התפר שבה שורדי השואה עדיין חיים לצדנו, אולם אנו כבר רואים בבירור את התקופה שבה לא ייוותרו שורדים שיוכלו לספר על חוויות השואה בגוף ראשון. עובדה זאת מגדילה את האתגר שבהנחלת זיכרון השואה לדור הצעיר והופכת אותו לעניין בעל חשיבות לאומית יהודית מהדרגה הראשונה. נוכח עובדה זו, הגיעה העת לחדש את מכוני השואה ואת אתרי הזיכרון ולהתאים אותם לדור הצעיר.
המדינה חייבת להבין את חשיבותם של מכוני השואה ואתרי ההנצחה ולהבטיח כי אותם גופים יוכלו לפעול בצורה בריאה, לשלב עובדים צעירים ומוכשרים, לפתח עוד פלטפורמות וערוצים שדרכם יוכלו לפנות אל הדור הצעיר, ולהטמיע בהם את הטכנולוגיה והקדמה.
טכנולוגיה היא שפת הדור הצעיר, וצריך לרתום אותה לצורכי הנחלת הזיכרון. כולנו צריכים לגלות יצירתיות ולחשוב אחרת כדי שגם הדורות הבאים ימשיכו להיות מחוברים לנושא השואה ויתעניינו בו. הדרך הנכונה בעיניי היא יצירת מודל היברידי, שלפיו אנו שומרים את תוכני הזיכרון "ככתבם וכלשונם", אולם מעבירים אותם אל הדור הצעיר בשפה ובערוצים אשר מותאמים אליהם.
כדי להשריש את המודל נצטרך להשאיר מאחור את השמרנים והמצקצקים בלשונם ולצעוד בביטחון בדרך אחרת. אסור לנו להיות לכודים בקונספט מיושן. עלינו לזכור כי מופקדת בידינו צוואתם של מיליוני יהודים שהלכו אל מותם: לזכור ולא לשכוח. לספר את הסיפור וללמד את הלקח. ואם זה יקרה באמצעות אינסטגרם, הולוגרמה, או כל דרך טכנולוגית חדשנית אחרת, אז כך יהיה.
הכותב הוא יו"ר מוזיאון "בית העדות" במושב ניר גלים