שני מכתבי האיום ברצח, בצירוף שני קליעי אקדח חיים, שמוענו לאחרונה לבני משפחתו של ראש הממשלה נפתלי בנט - צריכים לזעזע עמוקות את כולנו; יהיו אלה השונאים את ראש הממשלה והמעוניינים בהדחתו, יהיו אלה המעוניינים מאוד להחזיר את הליכוד לשלטון בראשות בנימין נתניהו, ויהיו אלה אשר בכל מאודם אינם רוצים בשובו של נתניהו לשלטון.
מכתבי איום אלה הם אירועים החוצים כל אינטרס פוליטי או כל מאוויים או שיקולים פוליטיים. אלה שתי פצצות עומק המכוונות אל תשתית יסודותיה של המדינה. הסכנה מרחפת מעל ראש כולנו, ומוטב שנפנים את מלוא משמעותה לא באופן וכחני מיותר, אלא כאיום המכוון אל כל מה שנבנה במדינה עד היום ומאפשר את תפקודה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
יש כאלה האומרים כי מאז רצח רבין לא למדנו דבר. הקשבתי 15 דקות בלבד לדיון בפורום ליל שבת של ערוץ 12 בטלוויזיה ומהר מאוד השתכנעתי כי חלק ממביעי הדעות בתקשורת אכן לא למדו דבר. כהרף עין הוסט דיון באירוע המסכן את עתיד המדינה ומוסדותיה לשאלה אם היה כאן סיקור יתר בהשוואה לאיומים שהופנו לראש הממשלה לשעבר נתניהו. והמסקנה המתבקשת של כלל המאזינים עלולה להיות שאם אכן היה סיקור יתר בתקשורת, אז אולי משלוח מכתבי האיום אינו נורא כל כך, ואין להפריז בחומרתו. ואז חבר פאנל מכריז שזהו מעשה של מטורף יחיד. לא, אין זה מעשה של מטורף יחיד. לומר זאת משמעותו שפוטרים את כולנו מאחריות.
התבוננות קצרה בכמה תופעות היסטוריות תסביר זאת בבהירות. התאבלנו עכשיו על קורבנות השואה. גרמנים נאצים שרצחו מיליוני ילדים ונשים במלחמת העולם השנייה - לא היוו מקבץ של מטורפים יחידים הסובלים מהפרעה נפשית. היו אלה אזרחי מדינת גרמניה אשר השלטון והאווירה החברתית שאבו מעמקי נפשם יהירות גזענית, שנאה תהומית לזרים ותאוות רצח. חלקם, יש להניח, האמינו כי במעשיהם הם מקדמים את מטרות הלאום.
תנועת דאע"ש, שפרצה בעיראק וגייסה תושבים בארצות אסלאם אחרות, עודדה את מאמיניה לכרות ראשי אדם מתוך קנאה דתית. קודם חורבן הבית השני בירושלים, ובזמן המצור על העיר של לגיונות הרומאים, כיתות קיצוניות של יהודים הוציאו להורג ללא משפט אישים שחיפשו דרך להידברות עם הרומאים. כשכוח השנאה הוא הכוח המגבש קבוצות אדם, עולים גלי ההרס האנושי.
איומים ברצח פוליטי ועצם ביצועם אינם צומחים על קרקע צחיחה. הם נובטים בקרקע פורייה של ביטויי שנאה מפלגת; פסילה טוטאלית של הזולת; הצגת נושאי תפקידים בכירים שנבחרו כחוק כמי שבוגדים במדינה; גידופים וקללות במליאת הכנסת וועדותיה; יצירת אווירה חברתית המרעילה את הנשמה. לכך יש להוסיף נבחרי ציבור התורמים להסתה; תקשורת צרת אינטרסים הממנפת תופעות בזויות כאירוע מקדם רייטינג; וחולשת אכיפת החוק ויצירת הרתעה מול אלימות. כל אלה מדשנים את הקרקע שבה צומחים פרא זרעי השנאה אשר מעניקים את הלגיטימיות למעשי רצח. לא כל מי שספג את רעל השנאה מוכן לרצוח. אך יש כאלה שכן.
בחירתו של נפתלי בנט, מי שעומד בראשות סיעה קטנה, לתפקיד ראש הממשלה, היא אכן תופעה חריגה מאוד בנוף הפוליטי ההיסטורי של ישראל. אך אין שום מקום לטענה של היעדר לגיטימיות. זוהי תוצאת השיטה הקואליציונית שלנו. מי שמערער על הלגיטימיות של בחירתו, מוטב שיתמודד עם עצם השיטה המולידה לגיטימיות זו. כל עוד יש לנו שיטת בחירות יחסית כלל־ארצית אשר על בסיס תוצאותיה נבנית הקואליציה, מי שמקבל את אמונו מהרוב בכנסת - הוא ראש ממשלה הפועל בלגיטימיות מלאה.
עלינו להציב קו הפרדה ברור, למרות שזה קשה, בין עקרונות של מימוש חופש הביטוי וחופש הביקורת הפומבית על מוסדות השלטון לבין אמירות של הסתה ושנאת אדם. החברה הישראלית הופכת לחברה אלימה המלבה שנאת אחים. אלה לא רק מכתבי איום ברצח של משפחת ראש הממשלה. זו גם הסתערות של נושאי מגפונים על ד"ר שרון אלרעי־פרייס ובנה בן ה־8, וביטויי אלימות וגידופים נוספים.
על רשויות המדינה לשנות מדיניות ולשנות כיוון. להגיב בחומרה, ללא סלחנות ופשרות, על כל ביטוי של אלימות. אנו מחויבים בשינוי תרבות הוויכוח הציבורי; בהוקעה של כל הפלגנים והמסיתים במקום העלאתם בתקשורת אל פסגת גיבורי התרבות. זה עכשיו באמת בנפשנו. זהו קו פרשת המים. אם לא נבין ולא נתעשת, יקשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו. כדאי מאוד שכל אחד מאיתנו יעשה היטב את חשבון הנפש האישי לגבי תרומתו לליבוי יצר השנאה בתוככי החברה הישראלית.