דמיינו אישה בת 20 שנאנסה אחרי שיצאה לבילוי בפאב, לא סיפרה לאף אחד, ועכשיו היא מגלה שהיא בשבוע ה־18 להריונה. בארצות הברית של ימינו, כמו גם בישראל, יש לה זכות, אם תבחר, לעבור הפלה חוקית במסגרת רפואית מקצועית. עכשיו דמיינו מצב שבו אסור לה לעבור הפלה, כיוון שהחוק במדינה לא מאפשר הפלות מעבר לשבוע ה־15, לא משנה מהי הסיבה לרצון להפסיק את ההריון.
מבחינתי, סיטואציה כזו היא בלתי נתפסת וכך גם בעיני נשים רבות וגברים רבים. לעומת זאת, בעיני שופט בית המשפט העליון בארצות הברית, סמואל אליטו, זו הפרשנות המשפטית הנכונה לתיקון 14 של חוקת ארצות הברית. כלומר התיקון אינו כולל התייחסות לזכות של נשים להפלות, ולפיכך פסקי הדין שניתנו על בסיס התיקון וקבעו שהפלות הן זכות חוקית (פסקי דין רו נגד וייד ומאוחר יותר קייסי) ניתנו, לתפיסתו, על בסיס פרשנות לא נכונה.
בעקבות הדלפת טיוטת פסק הדין שכתב אליטו בערעור של מדינת מיסיסיפי במשפט שנידון בחודשים האחרונים בבית הדין העליון, יצא לאחרונה חלק מהציבור האמריקאי למסע שכנוע של בית המשפט העליון שתיקון שנכתב במאה ה־19 לא רק שלא יכול להיות בסיס לקבלת פרשנויות של החוקה, אלא שהוא מסכן את חייהן של מיליוני נשים אמריקאיות.
120 מיליון נשים בעולם נכנסות להריון לא רצוי בשנה. 60% מהן עוברות הפלה. רק 55% מההפלות הן חוקיות. זה אומר שלפחות 30 מיליון נשים בעולם עוברות הפסקת הריון לא חוקית בשנה. הפסקת הריון לא חוקית משמעה ביצוע פרוצדורה רפואית במקומות לא מוסדרים, ללא פיקוח, ועם סיכון גבוה לחיי האישה ולתוצאות. הפלות לא חוקיות הן גורם לאי־שוויון מגדרי ואי־שוויון בבריאות ומהוות את אחת הסיבות לתמותת נשים בהריון. לכן המדיניות שנדרש להוביל אינה פגיעה בחוקיות הפסקות ההריון, אלא השקעה בחינוך למיניות בריאה, דאגה לקיום יחסי מין מוגנים, מניעה של העברת מחלות מין, וקיום הפלות חוקיות במסגרת מקצועית והגדרתן כשירות רפואי.
כאן המקום לציין שלמרות המחלוקת הקיימת בנושא זה במדינת ישראל, המדינה מתירה על פי החוק לערוך הפלות במקרים מוגדרים מראש. מבין מדינות המערב, ישראל מחזיקה את אחד החוקים הנאורים בנושאי הפסקת הריון, ולכן כמעט כל אישה הרה רשאית לעבור הפלה ולקבל עבורה מימון מהמדינה.
הפלות נעשות בבתי חולים בצורה מוסדרת, ותוך קיום הליך מוגדר בנוהלי משרד הבריאות וקבלת החלטה בוועדה להפסקת הריון. כ־21 אלף נשים בשנה בממוצע פונות לוועדות להפסקת הריון, ורובן מקבלות אישור. זו אומנם סיטואציה רגישה שדורשת הרבה אמפתיה, אך עצם העובדה שנושא זה מעוגן בחוק הישראלי מראה עד כמה מתקדמת מדיניות מערכת הבריאות הישראלית בתפיסת הבריאות והשוויוניות שלה.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון