החלטנו לפרוש מהעיסוקים הרי הגורל ולעסוק בקטנות. בחיי היומיום. אלא שהפעם דווקא עלעלנו בקפדנות בדפי מודעות בעיתון מלפני 70 שנה, שנת 1952, עקבנו בהשתאות אחרי מודעות מכל סוג וגוון ודרכן למדנו כיצד נראו החיים כאן אז. תחילה בחנו את מדור ההיכרויות, כלומר מבקשי השידוך. שם נכתב למשל: “בן 74 אירופאי, איכותי מאוד, מבוסס, אוהב תרבות, מעוניין באישה עד גיל 76 שיודעת ואוהבת לרקוד ריקודי עם. לקשר רציני”.
במודעה אחרת נכתב: “גרוש ישר והגון מבקש להתוודע, להכיר אותך, פשוטה, בעלת אופי נוח. גרושה, אלמנה, גם רווקה, לקשר אוהב קבוע ורציני”. והייתה גם מודעה שבה נכתב: “אלמן נאה ומסודר. לא מעשן. אוהב את החיים, מעוניין באישה למטרת זוגיות”. בהמשך המדור נחשפנו למודעה שבה נאמר: “רווק נאה ומסודר מתל אביב, דתי־לאומי, מעוניין בבחורה דתייה ונאה וגם לא מעשנת... עדיפות לבחורה שמעוניינת ויכולה להביא ילדים”.
ומה בגזרת הנשים המחפשות? במודעה אחת נכתב: “דתייה מעוניינת בבחור שרוצה זוגיות אמיתית”. ובעוד מודעה: “גרושה בת 53, אחות בית חולים ומורה לאנגלית, 1.60 מטר, מחפשת זוגיות”. כשמיצינו את התחום הזה, סקרנו מודעות בתחומים אחרים. למשל בתחום הצעות העבודה. באחת מהן נכתב כי נדרשות “בלניות ממלאות מקום. הן צריכות לעסוק באחזקה שוטפת של מקוואות המועצה ותיקון תקלות... הכישורים הנדרשים הם אדיבות, סובלנות, סדר וארגון, אוריינטציה שירותית, מיומנויות תקשורת בין־אישית טובות ועמידה בתנאי לחץ”.
המשכנו וגילינו הצעה מפתה למחפשי דירות מגורים: “למכירה דירה מרווחת בת חדר אחד על הגג. בסביבת גן חיות. לוקסוס. כניסה מיידית”. במדור החדשות של העיתון גילינו כי על רקע תקופת הצנע ששררה אז במדינה, והדרישה שהייתה אז לקבל רישיון רכישה לקניית מוצרים, נתבע אז אדם שנחשד במסירת הצהרה כוזבת בבואו לקבל רישיון רכישה למקרר. השופט שאל את הנאשם מה היה סכום רכישת המקרר וזה השיב: 100 לירות. לבסוף השופט קנס אותו והוציא צו להחרמת המקרר.