אנחנו כופרים בממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית ופורסם בימים האחרונים. ישבו שם חוקרים רבי השכלה ותארים, בדקו ומצאו כי הורים לשלושה ילדים ומעלה מזדקנים מהר יותר מהורים שמספר ילדיהם הוא אחד או שניים. חרף העובדה שאיננו נושאים בתואר פרופסור אלא רק תואר ראשון באוניברסיטה, נדמה לנו כי תוצאות המחקר הזה הן עורבא פרח. לטעמנו, מרבה ילדים מרבה שמחה.
הורים מלווים את ילדיהם בשמחה וגיל ועוקבים אחריהם בהשתאות. מי שחובק שלושה ילדים ומעלה בחום ואהבה – אושרו לטעמנו רב וגדול, ועל כן גם חדוות הנעורים שלו עולה יותר מאלה שמספר ילדיהם קטן יותר.
המחקר, שנערך בקרב מבוגרים בני 65 ומעלה עם שני ילדים ומעלה, בוצע ב־20 מדינות באירופה ובישראל. הממצאים שהעלו את חמתנו ואנחנו מעזים לכפור בהם גילו עוד כי אנשים עם שלושה ילדים ומעלה הם בעלי פעילות קוגניטיבית פחות טובה, והיא שווה לפי הממצאים לשש שנים נוספות של הזדקנות. הבאת ילדים רבים, לטעמם של החוקרים, מפחיתה את שמחת החיים.
אנחנו אומנם לא שיגרנו חוקרים ולא אספנו ממצאים אבל על פי תחושות הבטן שלנו כהורים, אנחנו מרשים לעצמנו לקבוע כי ילדים הגדלים בקרבתנו מביאים שמחה לחיינו. מעט ילדים, כלומר שניים ופחות, היו מביאים אותנו להרבה שעות פנויות שבהן היינו בוהים בחלל ביתנו וצופים לעבר המרחבים ומרבים לפהק.
עוד קבע המחקר כי הלחץ של הבאת ילדים נוספים מפחית את שמחת חיינו. עם ממצא אחר במחקר אנחנו מסכימים. לפיו פריון גבוה מפחית את המשאבים הפיננסיים בקרב המשפחה. זה נכון, אבל שמחת גידולם איננה פוחתת כמלוא הנימה. אותם ילדים שאנחנו מחבקים בחום גדלים, מתחתנים, מביאים לביתנו נכדים ושמחה וגם מרבים את העיסוקים, הממתנים לטעמנו את תהליך הזדקנותם של ההורים על אף גילם המתקדם.
שהרי אותם הורים, במקום להסב בכורסה ולבהות בחוסר מעש כאמור, אצים־רצים בין הילדים, מקשיבים לקולותיהם של הצאצאים הרכים או הבוגרים והאהובים. אנחנו מאושרים שזמננו המתפנה והולך מחמת גילנו איננו הופך לבטלה; אנחנו מבקרים את ילדינו ונכדינו ועסוקים עד למעלה מראש בהקשבה להם ובהשתתפות בשמחותיהם ובדאגותיהם. אנחנו סוקרים בחיוך של הנאה את בני המשפחה המתכנסים מעת לעת ליד השולחנות הערוכים בביתנו ומשמיעים צהלות של שמחה בין מנה אחת לרעותה. רבים מכירים בערך הנעלה של משפחה גדולה ומאושרת.