אילו הייתי נדרשת לנהל קמפיין עבור מה שאתם מכנים "בעלי מוגבלויות" ובני משפחותיהם, הייתי מתחילה בשינוי התואר והופכת אותם לגיבורי־על.
הם נדרשים מדי יום לנהל חיים מול אתגרים שלנו נראים כפעולות פשוטות. הם מתנהלים מול בירוקרטיה מסורבלת, וכל זאת תחת סטיגמה שאיתה הם מתמודדים.
יש לי חברה טובה, חן שמה, היא אמא לזוהר ושתיהן "גיבורות־על". זוהר נולדה עם מגבלה פיזית שלא מאפשרת לה לעמוד וללכת לבד. לפני כשנה חן ובעלה יחד עם זוהר ושני אחיה עברו לארה"ב. הם עצרו את כל חייהם למטרה אחת: לאפשר לזוהר איכות טיפולים שלא הצליחו להשיג בישראל. ההורים הקריבו את פרנסתם ואת כל חייהם כדי לסייע לזוהר לצעוד עצמאית. זאת מפני שבישראל הטיפולים לא מתקיימים באינטנסיביות ובאיכות שמתקיימים בארה"ב.
חן וזוהר, וכל בני משפחתן, הן דוגמה אחת מייצגת לאלפים שמתמודדים עם בירוקרטיה, סטיגמות והיעדר טיפול מתאים בישראל, לאלפי משפחות של "גיבורי־על". חן נלחמת בבירוקרטיה בלתי פוסקות כדי לקבל את מה שמגיע לזוהר.
מתי מישהו יבין שחייבים לפתוח מרכזים בישראל, שיהיו מהמתקדמים בעולם, כך שיתאפשר ל"גיבורי־העל" האלו לקבל טיפול הולם, איכותי ומתאים?
מתי יפנימו שה"סטארט־אפ ניישן" צריכה להוות דוגמה, ומתי יתקבלו פה החלטות להפסיק להערים קשיים, לפתוח את הלב היהודי ולשלב אותם בכל מקום אפשרי?
הכותבת היא יועצת אסטרטגית ומנהלת משברים