כשממשלת בנט־לפיד מדדה על טיפות הדלק האחרונות, כל פרשן מתחיל יכול להתפייט על סיכוייה לשרוד עד לפגרה. ואם אותו פרשן לא מזהה כי גדעון סער פועל להכשרת הקרקע להליכה עם הליכוד בכנסת הנוכחית, הוא צריך להחליף מקצוע ולעבור להיות מגיש חדשות, כמו יונית לוי, שראיינה את סער במהדורת רביעי, ואו שלא הקשיבה לו, או שלא הבינה את הנשמע, או שהעמידה פנים במטרה להפריע לו לגייס הבנה ציבורית להליכה בדרך הריאלית היחידה שתמנע בחירות חמישיות: ממשלה בראשות בנימין נתניהו, בלי רוטציות ובלי מוטציות.
הנטייה הטבעית של פרשנים המנסים להרכיב את תמונת המצב הפוליטית היא להסתמך על מידע סמוי הנלחש מפה לאוזן. זו טעות. בשלב שבו הכל נזיל, האופציות רבות והמציאות משתנה בקצב מסחרר, ידיעות של ממש משמשות בערבוביה עם חצאי אמיתות וספינים שנועדו להשפיע על האירועים עצמם. במקרים רבים, הדרך היעילה ביותר להרכבת תמונה מהימנה היא לזהות נכון דווקא את הרמזים המונחים על פני השטח. ממש כמו בחידות הציורים המתפרסמות במוספי סוף השבוע: "איפה מסתתר הפיל?".
סער יודע שהליכודניקים כועסים עליו. הם בחרו בו שוב ושוב לצמרת רשימת הליכוד, על אפו ועל חמתו של נתניהו, אבל זעמו על פרישתו והליכתו עם השמאל. הוא מבין שהאופציה הריאלית איננה חזרה לליכוד בשלב זה, אלא לקואליציה שתעניק למפלגתו שלוש וחצי שנים להתבסס כשותפה נאמנה שתעבוד יחד עם הליכוד, ושתעניק לסער ולחבריו תקווה חדשה לשרידות פוליטית, עם הליכוד או לצדו.
יתרונו הגדול של סער על גורמים אחרים במערכת הוא שגם החריפים במבקריו לא יכולים להאשים אותו במרמה והפרת אמונים כלפי ציבור בוחריו. סער אמר שבשום תנאי לא יתמוך בנתניהו, ולכן קרא למי שרוצה שנתניהו ימשיך לשמש כראש הממשלה לא להצביע עבור תקווה חדשה. בניגוד לבנט, סער גם לא הצהיר כי לא יתמוך בממשלה שלפיד יעמוד בראשה, ולו ברוטציה.
לפני כשלושה שבועות התראיין סער לערוץ 12 והעביר שני מסרים. הראשון: בחירות חמישיות יהיו אסון למדינה. השני: בין מה שטוב למדינה לבין שיקולים אחרים, טובת המדינה גוברת. לא צריך אוזן פוליטית מחודדת במיוחד כדי להבין את המסר. בתרגום חופשי: עמדתי בהתחייבות לציבור. הקמתי ממשלה ללא נתניהו. אם הממשלה הזו מיצתה את עצמה והברירה שתעמוד בפנינו היא בחירות חמישיות או ממשלה חלופית בראשותו – עדיפה ממשלה בראשות נתניהו. זו טובת המדינה (ואני מוסיף: זו כמובן גם טובת סער ותקווה חדשה, המדשדשת באזור המסוכן של אחוז החסימה).
מאמצי יצירת התשתית הציבורית לאופציית הממשלה החלופית זכו השבוע לזריקת בוסטר משמעותית מרחוב צלאח א־דין. ההתנגדות המוצהרת של סער להמשך כהונת נתניהו נסמכה גם על החלטת הפרקליטות והיועמ"ש להגיש נגדו כתב אישום בעבירת שוחד. ההגנה במשפט נתניהו שחקה את האישום הזה עד דק.
הציפייה הציבורית כיום היא שהפרקליטות תחזור בה מהאישום בשוחד. אזכורו של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי בהחלטת בית המשפט לדחות את בקשת הפרקליטות לתיקון כתב האישום, פורש על ידי שונאי נתניהו כעצה לפרקליטות לעשות בו שימוש. ההפך הוא הנכון. אזכורו של הסעיף, שהשימוש בו אינו רווח ונעשה במקרים קיצוניים שאינם קרובים להיות מתאימים לתיק 4000, הינו רמז לפרקליטות שכדאי לה לעשות חושבים מחדש על ההתעקשות לנהל את התיק.
העיוות הדמוקרטי
החלטת ביהמ"ש דרמטית ומחרידה. משמעותה היא שבכתב האישום, כפי שהוגש, אין בסיס להרשעה. שראש ממשלה בישראל הודח מתפקידו בידי הפרקליטות ללא הצדקה. זה כשלעצמו עניין מזעזע. אבל זה שהפרקליטות - במקום לעבור לחשבון נפש ולסגת מהאישום שהופרך - אצה רצה בקדחתנות לחפש מתחת לאדמה דרכים חדשות להרשעה, צריך להחריד ולהטריד כל אדם במדינה דמוקרטית. בכל מערכת אחרת מישהו היה לוקח אחריות, אבל לא חס וחלילה בפרקליטות. שם מרגישים סבבה עם התוצאה החמורה של העיוות הדמוקרטי שנוצר כתוצאה מהגשת כתב האישום, נאחזים בו כבקרנות המזבח, ומוסיפים נזק על גבי נזק למערכת המשפט.
סער הוא משפטן. הוא מבין היטב את הרמז ששיגרו השופטים לפרקליטות. בראיון השבוע אצל אריה גולן סימן סער לממשלה משוכה קשה שאולי תכריע את עתידה: "לממשלה שלא יכולה להעביר חוקים - אין זכות קיום". היה זה בהקשר לאישור התקנות המסדירות את המצב המשפטי של ישראלים ביו"ש. גם אם רע"ם ומרצ יתמכו בחוק מתוך מחויבות קואליציונית, עדיין יכולה ח"כ עידית סילמן לסכל את אישורו, תוך נטילת סיכון אישי שתוכרז כפורשת מסיעת ימינה.
חרף הדברים של סער, הקונספציה הרווחת בקרב הפרשנים היא כי נפילתה של הממשלה הנוכחית תוביל לבחירות. יש כאן שילוב של משאלת לב ושטחיות. משאלת הלב היא המשך קיומה של ממשלת בנט־לפיד כממשלת מעבר. רק לא ביבי. השטחיות מתבטאת בחוסר היכולת להבין שגם אם הממשלה הנוכחית תתקיים כממשלת מעבר - ימיה ספורים. בחירות חדשות יובילו בהכרח לממשלה בראשות נתניהו. זו הקריאה הנכונה של מפת הסקרים, וזה עוד לפני שהליכוד מחליף קידומת ל־4 עם סתימת הגולל על תיק 4000.
על פי כל הסקרים, גוש הקואליציה, הכולל בין היתר את ימינה, רע"ם ותקווה חדשה, נע כרגע בין 52 ל־54 מנדטים. משמעות המספרים הללו היא שהקואליציה תזדקק לקולותיה של הרשימה המשותפת כדי להקים ממשלה. זה לא יקרה. לגוש השמאל אין אופציה להרכבת ממשלה. האופציה היחידה להרכבת ממשלה לאחר בחירות חמישיות היא ממשלה בראשות נתניהו, שאליה יחברו ימינה ו/או תקווה חדשה, ואולי בהמשך גם רע"ם.
האיש היחידי המסוגל לסכל את הרכבתה של ממשלה לאומית למשך שלוש וחצי שנים הוא נתניהו עצמו. הוא עשה זאת ב־2001 כאשר ויתר מתוך זחיחות יהירה על התמודדות ישירה על ראשות הממשלה מול אהוד ברק הכושל, והתעקש על קיום בחירות חדשות גם לכנסת. לולא הטרגדיה הרפואית של אריאל שרון, והמזל ששיחק לו כאשר ציפי ליבני השיבה לו במנה ניצחת של זחיחות התאבדותית בהתנהלותה מול ש"ס ונאלצה להחזיר את המנדט לנשיא - הרי היה חובש את ספסלי האופוזיציה לשנים ארוכות.
הלקח של האירועים הללו הוא שלעמידה על קוצו של יו"ד בצמתים מכריעים יכולות להיות השלכות משנות פני היסטוריה, ולכן חיוני להתמקד בעיקר. והעיקר הוא תיק המשפטים. הליכוד יכול להרשות לעצמו לוותר לסער על תיקים בכירים בממשלה הבאה. הוא לא יכול להרשות לעצמו ויתור אחד בלבד, שהינו בבחינת ייהרג ובל יעבור - מינוי אחד שחשוב לליכוד לא פחות ממינויו הטבעי של נתניהו לראשות הממשלה, וזהו מינויו של יריב לוין לשר המשפטים. על זה מרכז הליכוד יעמוד על רגליו האחוריות. לוין הוא האיש הנכון במקום הנכון: נקי כפיים, נקי שפה, עומד על שלו, ועם זאת הוגן. מילתו - מילה. בקיצור, האיש שביכולתו לבצע את השינוי האמיתי ולהחזיר לציבור את האמון במערכת המשפט.