מערכת החינוך הופכת לשמיכת טלאים: האם לימודי האקלים באמת ישולבו במערכת החינוך?

רק לאחרונה בישרה סוף־סוף שרת החינוך ד”ר יפעת שאשא־ביטון על שילוב נושא האקלים במערכת החינוך, מהגן ועד כיתה י”ב. זמן רב ממתין הנושא החשוב הזה לראות אור, והשאלה היא אם זה אכן מה שקרה. מערכת החינוך הופכת יותר ויותר לשמיכת טלאים, ולא לגמרי ברור מי עושה מה ואם אנשים הוכשרו לעשות את הנדרש מהם.

אנחנו בתחילת רפורמה בבגרויות, התחלה שהולכת עד האמצע; בתחילתה של התכוונות לעבודות סמינריוניות, שלא ברור מי ינחה ומי יבדוק אותן; ועוד זה מדבר ומגיעה תוכנית גפ”ן (גמישות פדגוגית־ניהולית), לפתח ולהגיש תוכניות התערבות מתוך “סל” של הצעות; וכל זאת כאשר מוסיפים להיטלטל בין שני ארגוני מורים, שכל אחד נאבק על שלו, אבל אף אחד משניהם לא על חינוך ראוי. ועכשיו זה - סיפור לימודי האקלים “מגן הילדים ועד כיתה י”ב”.

לימודי האקלים, אולי נתעכב עליהם לרגע, לא יילמדו כמקצוע עצמאי מרכזי, אלא ייבלעו בתחומי כל אחד מהמקצועות בבית הספר היסודי ובמקצועות הבחירה בתיכונים. האם נוכל לדעת אם היבטי הקיימות באמת שם? לא בטוח. תקופה ארוכה היססה השרה שאשא־ביטון אם בכלל לשלב את לימודי הקיימות במערכת. ועכשיו, משהחליטה על השילוב, זה נעשה באופן כזה שממנו לא משתמע שסוגיות האקלים באמת חשובות לשרה.

כל שרה או שר חינוך מביאים עמם “בשורות” משלהם למשרד, וכיוון שאין לנו מועצת חינוך ציבורית בלתי תלויה – אזי הכל פוליטיקה. אבל למרות זאת, בואו נתאר לנו מערכת עם קווי אופי ברורים יותר סביב מה שמתרחש בה בימים אלה: נניח, מערכת ללא בגרות כלל – ולא עם “חצי” בגרות – כאשר האקדמיה מחליטה בנפרד כיצד לקבל אליה סטודנטים; עבודות סמינריוניות שנלמדות החל מכיתה ג’ ועד סוף התיכון, כאשר כל המורים יודעים כיצד להנחות אותן; הדרכת בתי הספר שזקוקים לסיוע בעניין הגמישות הפדגוגית־ניהולית; ולימודי אקלים שנלמדים כשמונה־עשר שעות בשבוע.

היום אנחנו נראים חצי בגרות, חצי עבודות סמינריוניות (שמעטים ידעו להנחות או להעריך), חצי אקלים, חצי גפ”ן וכו’.

אני מזדהה מאוד עם רעיון “הכאוס המובנה” בחינוך. בעידן פוסט־מודרני קיצוני, איננו יכולים להישאר עם מערכת חינוך שרק היא לבדה אינה זזה לשום מקום בכדי ש”לא תעשה גלים” לארגוני המורים. רעיון הכאוס המובנה מדבר על “פעלנות” (מילה חדשה, שמקורה ב־OECD, שאומרת באופן מסובך את מה שנאמר כבר בשנות ה־90 של המאה הקודמת: למידה פעילה). בכאוס מובנה, כולם יודעים שהאחריות על דמותו של בית הספר מונחת על צוותו, ומשרד החינוך נמצא מרחוק בכדי לסייע ולראות שאין נפילות. אף אחד לא דיבר על חצאים.

הכאוס המובנה, כמו הפעלנות, מבוסס על העיקרון שלתלמידים יש יכולת ורצון להשפיע על חייהם ועל העולם. שני המושגים מוגדרים כיכולת להציב מטרה, לשקף ולפעול באחריות כדי לבצע שינוי. הדבר קשור לפעולה אקטיבית ועצמאית, ליכולת לעצב ולא להיות מעוצב וליכולת לקבל החלטות ובחירות אחראיות במקום לקבל קביעות על ידי אחרים. הדבר נכון לגבי התלמידים, אבל הוא נכון גם לגבי מוריהם.

עכשיו, כאשר האווירה מתחממת סביב המאבק על השכר, צריך לפעול באותה מידה ולשים קץ לשמיכת הטלאים לטובת מערכת ברורה שהמנהלים והמורים הם בעלי הבית שלה.