מאז הקמתה לפני 74 שנים לא נקלעה מדינת ישראל למציאות פוליטית כל כך מסובכת כמו זו של ימינו. האבסורד הוא שדווקא הנטייה הפוליטית של מרבית אזרחי ישראל היא ברורה וניכרת בכל הסקרים; רוב הציבור בישראל נוטה לצד הימני של המפה הפוליטית, כלומר איחוד של כל מפלגות הימין אמור להוביל להקמת ממשלת ימין רחבה עם החרדים בראשות בנימין נתניהו, שזוכה לתמיכה גדולה במפלגתו ובקרב מצביעי הימין והחרדים. אלא שידוע שהסיבה לכך שנתניהו הוא לא ראש הממשלה היא הסלידה שיש ממנו לחלק ניכר ממצביעי הימין, שהעדיפו לנטוש את הליכוד וללכת עם גדעון סער, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.
העובדות הללו הובילו כידוע את המדינה לארבע מערכות בחירות רצופות, שבסופן נתניהו והחרדים נותרו באופוזיציה, והוקמה ממשלת שעטנז של מפלגות ימין, מרכז, שמאל וערבים. למרות כוונותיה הטובות והראויות של הממשלה הזו, ואף שבשנה שהיא מכהנת היא הצליחה לבצע שלל משימות חשובות כמו העברת תקציב, הממשלה הזו מתקשה למשול, להעביר חוקים, לבצע מטלות ובכלל להתנהל כגוף הומוגני. זו כבר לא שאלה של האם תיפול, אלא מתי. בעקבות זאת עולה בימים אלה באופן טבעי השאלה: ומה יהיה אז? האם פנינו לעוד מערכות בחירות? כך נוצר כאן מבוי פוליטי סתום, מציאות ללא מוצא.
בימים האחרונים נפוצו שמועות שסער ניהל מגעים עם הליכוד על הקמת ממשלה חדשה. הן כמובן הוכחשו על ידי סער וחבריו בתקווה חדשה. אלא שאם מדובר בטענת אמת, היא רק תסבך את הפלונטר הקיים; שובו של סער לליכוד ייצור בתוך הליכוד בעיות שבהחלט עלולות לפצל אותו.
מכיוון שהמדינה ועתידה חשובים יותר מכל שיקול או גחמה פוליטית, הפתרון לדעתי הוא להפעיל את סעיף 143 לפקודת העיריות על הממשלה, דהיינו לפזר את הממשלה ואת הכנסת, להכריז על מצב חירום פוליטי לאומי לשנתיים ולהעניק לבית המשפט העליון את הסמכות הממלכתית לבחור "ועדה קרואה ממלכתית" שתמלא את תפקידה של הממשלה לשנתיים הבאות; ועדה שתהיה מורכבת ממיטב האנשים שימלאו את תפקידי השרים, כלומר ממשלת מומחים, שכל נבחר בה לתפקיד של שר יהיה עם רקורד מקצועי מוכח ועשיר בנושא שעליו יהיה מופקד.
הוועדה הזו תהיה אחראית על 20 משרדים, בהם ביטחון, אוצר, חינוך, ביטחון פנים, בריאות, פנים, משפטים ותחבורה, ובחירת המועמדים תהיה על פי הרקורד שלהם. כמובן נבחרי ציבור לשעבר לא יוכלו להיבחר.
לוועדה יהיו סמכויות ואחריות של ממשלה לכל דבר ועניין, ובתום שנתיים של כהונה יתקיימו במדינת ישראל בחירות. לאחריהן הוועדה הקרואה תעביר לממשלה שתיבחר באופן מסודר את ענייני המדינה. פסק הזמן הזה בן השנתיים ירגיע את המערכת הפוליטית ויסייע ליצירת מערכת פוליטית שקולה שתביא לתוצאות של ממש, שישקפו את רצון העם ובעיקר יאפשרו ממשלה יציבה.