הקולות הבוקעים מלבנון לגבי תיחום הגבול הימי עם ישראל קוראים להקשחת העמדה הלבנונית מול ישראל. אחרי הבחירות הכלליות שהיו בחודש שעבר, היה נדמה שביירות תעדיף פשרה כדי להפיק גז מהים ולהבטיח הכנסות נאותות לקופת המדינה.
לפני למעלה מעשור ישראל ולבנון העבירו את עמדתן בנושא לאו”ם. ממנה עלה ששתי המדינות מסכימות שהמחלוקת ביניהן היא על שטח בן 860 קמ”ר בלבד. הן ביקשו את סיועה של וושינגטון ביישוב המחלוקת. הדיפלומט האמריקאי פרדריק הוף, שהופקד על הטיפול בנושא, מתח קו ישר ממטולה וחילק את שטח המחלוקת בין שתי המדינות, כאשר לבנון קיבלה 57% ממנו, ואת השאר קיבלה ישראל. ישראל הסכימה, אך לבנון לא משום שעל פי המתווה הזה, חלק מאסדת הגז הלבנונית, “קאנה”, היה אמור להישאר בידי ישראל. חיזבאללה התנגד לכך בטענה שהפקת גז על ידי ישראל ולבנון בקאנה - תחייב שיתוף פעולה ביניהן, ובעיניו זו נורמליזציה.
בסוף 2020 התחדשו המגעים בין ישראל ולבנון, בתיווך אמריקאי, בא־נאקורה ועל בסיס שטח המחלוקת המוזכר לעיל. אלא שבעקבות לחץ של צבא לבנון, מחקרים של חברה בריטית ודעה של מומחים בינלאומיים, לבנון שינתה את עמדתה והתחילה לדרוש שטח של 1,460 קמ”ר בנוסף ל־860. כמובן שישראל התנגדה לכך כי על פי דרישת לבנון, שדה הגז כריש, שנמצא כיום בידי ישראל, יעבור כולו ללבנון.
נשיא ארצות הברית מינה מתווך חדש, האמריקאי־ישראלי עמוס הוכשטיין. הוכשטיין הניח הצעה המסתכמת בשתי נקודות עיקריות: האחת היא שהדיונים בין הצדדים יתקיימו על פי שטח המחלוקת הראשוני, כלומר 860 קמ”ר. הנקודה השנייה היא הזזת הקו של פרדריק הוף כדי להשאיר בידי לבנון את כל השדה של קאנה, וכך לא תהיה נורמליזציה. לבנון סירבה למתווה הזה, וכאמור הרוחות הנושבות היום דורשות להקשיח את עמדת לבנון ולהעלות רשמית את התביעה על השטח הנוסף, כך שהדיונים יהיו על שטח המריבה המקורי, בתוספת 1,460 קמ”ר. במתווה הזה שדה כריש יילקח מישראל לטובת לבנון.
בתחילת שנה זו ישראל ולבנון הזהירו בכתב זו את זו לבל יפיקו גז משטח המחלוקת. הוכשטיין אמור לבוא לאזור כדי לקדם את הנושא, אך נראה שתוצאות הבחירות בלבנון מעכבות אותו. אם לבנון תגיש מסמך רשמי לאו”ם המבטל את הקודם שהוגש ב־2011 ותוסיף את השטח הגדול שהיא דורשת, זה יחזיר אותנו למשבצת הראשונה וגם יעלה את המתח בין שתי המדינות. אפשר להניח שהאמריקאים, אשר הזמינו לבית הלבן את ראש שירות הביטחון בלבנון, עבאס איברהים, המקורב לחיזבאללה, העלו את הסוגיה בפניו.
התערבותה של ארצות הברית כעת היא קרדינלית. נשיא לבנון מישל עאון, אשר מעמד מפלגתו נחלש בבחירות האחרונות, עלול לשחק בקלף תיחום הגבול הימי כדי לקדם את האג’נדה שלו לבחירת חתנו, ג’ובראן בסיל, בעל בריתו של חיזבאללה, כנשיא הבא. ישראל יכולה לטרוף את הקלפים על ידי הפקת גז משטח המחלוקת המיועד לה, בלי להמתין לפתרון, ולאלץ בכך את לבנון לחזור אל שולחן הדיונים עם כוונות לפשרה ולא להקשחה.