מפעם לפעם מתנהל ויכוח כיצד אמורה להתנהג אופוזיציה לשלטון. נושא זה אף עלה במלוא חריפותו עם התעוררות השאלה אם תנועת הליכוד צריכה לתמוך בחוק שיזמה הקואליציה, "ממדים ללימודים" - שתוכנו, לאמיתו של דבר, הוא סיוע חיוני חשוב לבוגרי צה"ל, שיאפשר להם לפתוח תוואי של התקדמות במסלול חייהם המקצועי - או להתנגד להצעת החוק, שכן מקורה בקואליציה.
יש כאלה הגורסים באופן שטחי שעל האופוזיציה להחליף את הממשלה וזהו עיקר תפקידה, ומכאן אין מקום להיסוסים או התלבטות. אין ספק שאופוזיציה אמורה לשאוף להחליף את השלטון וזוהי אחת ממטרותיה המרכזיות, אם לא המרכזית ביותר. אבל השאלה העיקרית אינה בהגדרת המטרה, אלא בדרך שעליה לעשות זאת. אם אופוזיציה תראה בהחלפת השלטון את מטרתה המרכזית, ולא משנה כיצד היא מתנהגת, היא למעשה חוטאת לעיקר, שכן האופוזיציה צריכה לשרת את הציבור בדרכים רבות, ולא רק בדרך של החלפת הממשלה.
האופוזיציה אינה אויב המדינה. עד אשר היא תגיע לשלטון תחלוף תקופת זמן קצרה או ארוכה, אבל תקופת זמן בעלת חשיבות. במשך תקופה זו עליה לשרת את הציבור בד בבד עם מאבקיה להחלפת הממשלה. אסור להסכים כי אופוזיציה למען החלפת השלטון תפגע בציבור, שכן תכלית מטרתה להחליף את השלטון נועדה לשרת את הציבור ולקדם טוב יותר את מטרות המדינה והחברה. האפשרות שאופוזיציה תפגע באינטרס ציבורי על מנת למוטט את השלטון היא קו אדום אשר אסור לה לחצותו - לא ברמה הערכית, ולא מכוח מחויבותה לציבור כגוף פוליטי. מהלך כזה יהיה אפילו בניגוד למטרותיה שלה.
הפוליטיקאים בישראל אינם נעדרי אמביציות אישיות. האופוזיציה מורכבת מאישים השואפים לכהן במשרות כוח בשירות הציבורי. זוהי שאיפה לגיטימית שאינה תמיד חופפת לתוכן ההצהרות על הרצון לגאול את המדינה. יחד עם השאיפה להחליף את השלטון מחמת פערים או הבדלי השקפות אידיאולוגיים, קיימת גם התשוקה להגיע לעמדת כוח. גם אמביציה אישית זו חייבת להיות כפופה לאינטרס הציבורי. מאוד לא רצוי שהציבור יתרשם שהשאיפה להשיג עמדות כוח מניעה את האופוזיציה במאבקיה, ולא השאיפה לשפר באמת את החברה ואת תפקודה של המדינה.
אין ספק, אופוזיציה יכולה להגיע לשלטון בהתבסס רק על קהל נאמניה המוחלטים. יש רבים שלא ישפטו את האופוזיציה על פי התנהלותה. הם מונעים בכוח פנימי אדיר ובהזדהות אישית עמוקה עם האופוזיציה, והם מעוניינים בהחלפת השלטון בכל מחיר. אבל אופוזיציה אחראית חייבת לשאוף להגיע למעגלים חברתיים רחבים יותר, מעבר לאלה שהם נאמניה, ובמיוחד במדינת ישראל שבה אנו סובלים מחוסר יציבות שלטונית. אם האופוזיציה שואפת להקים ממשלה יציבה תחת זו שהיא מחליפה, עליה לשכנע חוגים רחבים יותר בציבור, מעבר לציבור נאמניה, ברצינות עמדותיה ובמידת נאמנותה לאינטרס הלאומי הרחב.
אופוזיציה צריכה לדעת לפעול כך שבבחירות הבאות מספר המצביעים עבורה יגדל לעומת הבחירות הקודמות. זאת היא תוכל להשיג רק אם היא תפעל לא בתוואי של צרות אינטרסים, אלא דווקא בדרך ממלכתית ובראייה רחבה כאילו היא הייתה בעמדת השלטון ומנהלת את המדינה טוב יותר.
בכל מעשה חקיקה המוצע על ידי הקואליציה יכולים להיות יתרונות וחסרונות. באם האופוזיציה אינה תומכת במעשה חקיקה, היא צריכה לשכנע אותנו, את הציבור הרחב, שהחסרונות בהצעת החוק עולים על היתרונות. לא תמיד זה קל. אנו מעבירים ויוזמים חקיקות אשר נועדו לקדם פלח חברתי או מגזר גיאוגרפי לעומת מגזרים אחרים. זה לא תמיד משרת את האינטרס הכולל; לעתים זה אפילו פוגע באינטרס הכולל. אבל בהרבה מקרים זהו כורח המציאות המאפשר לשמור על האחדות של החלקים השונים בפסיפס הפוליטי והחברתי הכולל.
בכל מקרה, אופוזיציה הרוצה לייצר ממשלה טובה יותר תצטרך לשכנע שהיא פועלת באחריות כוללת, וכי היא באמת יכולה להיות טובה יותר מהממשלה שאותה היא רוצה להחליף.