נדמה היה כי המוח האנושי ובעיקר זה היהודי, כבר המציא הכל. מטוס ללא טייס, רכבת ללא נהג, מכונית אוטונומית, רובוטים של ייצור ושירות ללא מגע יד אדם ועוד. והנה, בדיוק כאשר חשבנו שהמוח היהודי לא יכול להמציא עוד פטנטים, אנחנו מגלים את ההמצאה הלא תיאמן של מדינת ההייטק.
גבירותיי ורבותיי, קבלו את הסטארט־אפ המהפכני מתוצרת מדינת ישראל – "מדינה ללא מנהיג, ללא ממשלה וללא משילות". הנה כמה דוגמאות לאופן שבו באים לידי ביטוי תוצאותיו של הרעיון הממשלי הישראלי.
הראשונה מגיעה מדרום. חלקם הגדול של כ־270 אלף תושבי הנגב הבדואים חיים בכפרים לא מוסדרים, ללא תשתיות, ללא אכיפה משטרתית, ללא דין וללא דיין. רבים מהם עושים זאת תוך שהם משתלטים על שטחי מדינה נוספים, עוברים על החוק, מנהלים חיי פשע ענפים ויורים ברחובות כאילו אין מחר. וכל זאת בשטחו העצום של הנגב, שאליו טרם הגיעה משילותה של מדינת ישראל.
השנייה מגיעה ממזרח. מדינת ישראל הריבונית והמודרנית מתנהלת לאורך עשרות שנים ללא כל הפרדה בינה לבין שטחי הרשות הפלסטינית ומאפשרת ביודעין את חדירתם של עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים מדי יום. בהם גם טרוריסטים ומבצעי פיגועים. מערך עצום של מבריחים, מלינים ומעסיקים התפתח לאורך השנים – וכל זאת ללא אכיפה, ענישה והרתעה.
השלישית נוכחת איתנו בכל הארץ. משטרת ישראל של שנת 2022 היא אחד מארגוני השיטור החלשים והקטנים בעולם ביחס להיקף האוכלוסייה שעליה היא אמורה להגן. שנים של הזנחה מצד ממשלות ישראל הביאו לכך שהמשטרה הפכה להיות ארגון עני יחסית, קטן מדי, נטול משאבים ונעדר כל גיבוי משפטי. התוצאה היא היעדר שוטרים בשטח והיעדר אכיפה בכל רחבי הארץ, בעיקר באזורי פשיעה בולטים. שוטרים אינם מקבלים גיבוי פיקודי ומשפטי, ומעדיפים להימנע מנקיטת פעולות אכיפה שבסופו של דבר יסבכו אותם. ובמערב הפרוע כמו במערב, כשאין משטרה וחוק, אז הפשע שולט.
הרביעית נמצאת באקדמיה. ראשי אוניברסיטאות ציבוריות, הממומנות מכספי מדינה, מאשרים לסטודנטים ערבים לציין בתחומן את יום הנכבה הפלסטיני, כלומר להתאבל על הקמת מדינת ישראל. כל זאת ללא הפרעה ואף בגיבוי משפטי של "חופש הביטוי". אם זה לא איבוד עצמי לדעת, אז מה כן?
החמישית היא המערכת המשפטית. חוקי הפיזיקה קובעים כי בשום מקום לא נשאר ואקום. ממשלות ישראל לדורותיהן, בכישלון ניהולי ומנהיגותי מתמשך ובהיעדר חוקה, ויתרו למעשה על יכולתן לשלוט במתרחש במדינה, ואפשרו למעשה לבית המשפט העליון לקבל את כל ההחלטות המנהיגותיות החשובות. כדברי השופט אהרן ברק "מלוא כל הארץ משפט", או "הכל שפיט".
מצד אחד, נמנעו השלטונות לאורך שנים מקבלת החלטות אמיצות בנושא ניהול המדינה, יחסי ערבים ויהודים, יחסי דתיים וחילוניים, חלוקת אדמות ועוד. ובכך פתחו את הדלת בפני בית המשפט העליון לקחת על עצמו את ניהול המדינה.
מצד שני, איבדה מערכת המשפט כל יכולת הרתעה מול פורעי חוק ופושעים. שופטים משחררים עבריינים לביתם ללא ענישה או בענישה חלקית ומקילה, שופטים נכנעים ללחצי הפרקליטות ושירות בתי הסוהר, הנובעים מעומס יתר וחוסר בכוח אדם – ופשוט מבטלים וסוגרים תיקים, תוך שליחת עבריינים לחופשי. משטרת ישראל, שכבר התייאשה מזמן מיכולתן של הפרקליטות ומערכת המשפט להעמיד לדין את כל העוברים על החוק, פשוט מזניחה חלק מהחקירות או מורחת אותן. התוצאה היא שהפשע במדינת ישראל נהיה משתלם יותר ויותר.
השישית מתמקדת בעיקר בירושלים, אך מתקיימת בכל המדינה – חוסר יכולתה המוחלט של המדינה להתמודד עם עבירות הסתה לאלימות, בעיקר מצד גורמים מוסלמיים קיצוניים הפועלים בירושלים ובהר הבית. ההסתה מגיעה בין היתר מצד מנהיגי ונבחרי ציבור ערבים בכנסת, אך גם מצד גורמי ימין קיצוני ובהם חברי כנסת, שלמרבה הבושה נהפכו לנבחרי ציבור לגיטימיים. מדובר בחברי כנסת הקוראים להפעיל אלימות ולפתוח במרד, חברי כנסת שתוקפים שוטרים ומסיתים לפילוג, שנאה ואלימות.
כל אלו אינם מטופלים לחלוטין על ידי החוק, הכנסת נמנעת מענישתם והרחקתם – והמדינה עומדת חסרת אונים ומעש מול התגברות ההסתה והאלימות.
השביעית היא היעדר מוחלט של חזון לאומי או אסטרטגיה ארוכת טווח בכל תחומי הממשל במדינה. אין תוכנית לשיקום ופיתוח מערכת החינוך הנמצאת בקריסה כבר שנים; אין תוכנית אסטרטגית לשיפור ושדרוג מערכת הבריאות והוספת אלפי תקנים ומיטות בהתאמה להיקף האוכלוסייה; אין תוכנית לשיקום מערכת הרווחה הרעועה; אין כל אסטרטגיה ברורה לגבי חזון הביטחון של המדינה, ובכלל זה היחס לחמאס ברצועת עזה ולרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון; ואין תוכנית לצמצום מעגלי העוני המתרחבים ולהורדת יוקר המחיה שהינו מהגבוהים בעולם.
ממשלות ישראל לא יוזמות דבר, לא מתכננות כלום ולא בונות שום תוכניות ארוכות טווח. הן פשוט מתנהלות ומכבות שריפות ככל יכולתן. יש עוד דוגמאות רבות, אולם אין ספק כי בדברי ימי ההיסטוריה ייזכר הניסיון הזה לדיראון עולם. דורות של מומחים גיאופוליטיים, היסטוריונים של מדינות ופילוסופים של מחשבה מדינית עוד יעסקו בפלא הישראלי שהצליח להחזיק מעמד לפחות 74 שנים (עד עכשיו).
הזנחת הציבור
אז איך הגיע המוח היהודי לרעיון מדינה ללא משילות? לטובת הקוראים אפרט בקצרה את תהליך בניית שיטת הממשל בישראל, כדי שיקל עלינו להבין איך הגענו עד הלום.
ב־1948 הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל. מתוך הרצון והצורך הבהול לעשות זאת ועקב סירובו העיקש לשתף פעולה עם הימין היהודי והערבים, הוא נאלץ להקים מבנה פוליטי המסתמך על שרידי מפלגות ופלגים שונים, תוך מתן הבטחות בתמורה לתמיכתם. ב־1956 כבר הבין בן־גוריון את גודל הבעיה, אולם שרד את השיטה עד שנת 1961.
עשר ממשלות שונות התחלפו והוקמו ב־13 השנים הראשונות לקיומה של המדינה. ומשם החל המצב להתדרדר. במחצית שנת 2022 מכהנת בישראל הממשלה ה־36 בתולדותיה, ואנו כבר בפתחה של מערכת בחירות נוספת שתביא להקמת הממשלה ה־37, שגם היא לא תשרוד. המשמעות היא שבכל שנתיים בממוצע רב־שנתי מתחלפת ממשלה בישראל.
אין אף מנהיג ואין שום ממשל בעולם המסוגלים לבנות אסטרטגיה רב־שנתית או ליישם חזון לאומי ולייצר משילות ללא יציבות שלטונית. לכולם במערכת הפוליטית ברור כי בשיטת הממשל והבחירות הנוכחית לעולם לא ניתן יהיה להקים ממשל יציב ולהעמיד בראש מנהיג שיוכל להקדיש את עיקר תשומת לבו לקידום ענייני המדינה, במקום למלחמה על הישרדותו הפוליטית היומיומית.
ואף על פי כן ממשיכים כולם לעסוק ב"ימין" ו"שמאל" וערבים ויהודים ואיראן וחיזבאללה, ובעיקר ממשיכים נבחרי הציבור שלנו להתמקד בלהיבחר שוב ושוב ולרצות את ראשי מפלגתם, תוך הזנחה מוחלטת של צורכי הציבור שבחר אותם לתפקיד.
במדינה שבה אין בחירות אזוריות ואין לאף אזרח נציג אמיתי בכנסת; במדינה שבה אף ראש ממשלה לא יכול להבטיח לעצמו ארבע שנות שלטון מלאות; במדינה שבה כל מפלגה קיקיונית בת ארבעה ח"כים ולמעשה כל ח"כ בודד יכול להחזיק את כולנו כבני ערובה; במדינה שבה חברי כנסת קוראים לעמיתיהם "חלאת אדם" ומרימים יד על שוטרים בלי שייענשו; במדינה שהשאירה את ניהולה בידי בית המשפט - במדינה כזו אין משילות, אין מנהיגות ואין קברניט. המוח היהודי המציא מדינה ללא ממשל אפקטיבי ובמו ידיו מביא לחורבנה. אם לא ישכילו מנהיגינו לשנות את המבנה והשיטה – העתיד אינו מבשר טובות.
הכותב הוא יו"ר מועצת העם החדשה ופרשן ביטחוני