הפגנת דרוזים נגד חוק הלאום - חוק יסוד "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", שנחקק ב־2018, חזרה לפני כמה שבועות לכותרות והפכה לעוד מחלוקת בין ימין ושמאל. מתנגדיו הקולניים של החוק אף הדיחו את בני העדה הדרוזית לפעול נגדו ולהציגו כחוק המפלה אותם והופך אותם ל"אזרחים סוג ב'". כך הלך ונוצר מיתוס מופרך, שלפיו חרף נאמנותם והקרבתם של הדרוזים למדינה, והיותם "ידידי אמת" לאוכלוסייה היהודית לפני הקמת המדינה, הם "נבגדו על ידיה".
אך אם נבחן את ההיסטוריה של יחסי יהודים ודרוזים בארץ ישראל העות'מאנית ב־300 השנים האחרונות ולאחריה, בתקופת המנדט הבריטי, נגלה תמונה שונה לחלוטין מהמיתוס שאותו מציגים לציבור, בין היתר, שר הביטחון בני גנץ, שר האוצר אביגדור ליברמן והפרשן הצבאי אלון בן דוד ("מעריב", 20 במאי 2022).
בתוך כך כולם עושים שימוש פוליטי ציני בפרשת מותו בגבורה של סא"ל מחמוד ח'יר א־דין ז"ל, שנפל בקרב ח'אן יונס לפני כארבע שנים. פרסום שמו של א־דין באמצעות מפקד אמ"ן האלוף אהרון חליוה הוא עוד עדות לדרך שבה המערכת הממשלתית המצויה במצוקה מערבת את צה"ל, שלא לטובת מדיניות הביטחון הלאומי, לצורך הישרדותה הפוליטית.
ממחקרים היסטוריים, ומניתוח העמדות האידיאולוגיות של העדה הדרוזית בישראל, כולל ברמת הגולן ובריכוזיה הגדולים בסוריה ובלבנון, עולה תמונה מורכבת של היחסים בינם לבין המיעוט היהודי, שהמשיך להתגורר בארץ ישראל בכל הדורות מאז חורבן בית שני. המיעוט היהודי חי אז בצד עדות האסלאם השונות, כולל תקופת סולידריות זמנית עם המיעוט הדרוזי, שהיגר לא"י בתקופה הצלבנית. כך למדים אנו מספרי איש המסעות בנימין מטודלה, שבעת ביקורו בצידון בשנת 1160 ציין כי "הדרוזים הם אוהבים ליהודים".
במאות ה־16 וה־17 חל שינוי כשהדרוזים התנכלו לתושבי צפת היהודים, שדדו אותם פעם אחר פעם, כשבכמה מקרים יהודי העיר נאלצו להימלט על נפשם אל מחוץ לגבולות העיר.
בשנת 1838 פרץ מרד הדרוזים בתקופת הכיבוש המצרי של הארץ בידי אבראהים פאשא, בנו של מוחמד עלי שליט מצרים. יהודי צפת היו השעיר לעזאזל, כאשר אל הדרוזים הצטרפו המוסלמים למעשי שוד, אונס וטבח בשכניהם היהודים.
במרד הערבי הגדול 1936־1939 רוב האוכלוסייה הדרוזית בגליל ובכרמל שמרה על עמדה ניטרלית, ורק מעטים הצטרפו כשכירי חרב לכנופיות הערביות, רובם במסגרת של פלוגה דרוזית כחלק מהכנופיה של פאוזי קאוקג'י.
בינואר 1948 נערך הסכם עם ארגון ההגנה שלפיו: "אין הדרוזים משתתפים או יוזמים התקפה על היהודים; אין היהודים מתקיפים את הדרוזים. הדרוזים מעוניינים לעזור ליהודים על ידי שמירת השקט באזורם. לזאת הם זקוקים לכסף, לתמיכה בכמה מצרכים, ולקנות תחמושת חסרה".
יש להזכיר שבתחילת מלחמת העצמאות פעל כוח דרוזי ב"צבא ההצלה" של קאוקג'י, אך בעקבות מעורבותו של יוסף נחמני, איש "השומר", עברו הדרוזים לצדם של היהודים במלחמה. באוקטובר 1948 נלחמה הפלוגה הזו יחד עם הפלוגה הצ'רקסית במבצע חירם בגליל ובשטח לבנון.
איזון פנימי
חרף המורכבות של יחסי הגומלין ביו שתי האוכלוסיות לאורך שנים רבות, סללה מערכת האינטרסים המשותפת את הדרך לקבלת העדה הדרוזית ולשילובה כאוכלוסייה שוות זכויות וחובות במדינת ישראל. יתרה מכך, לראשונה בתולדות המזרח התיכון, ובניגוד לכל המשטרים הקודמים ששלטו בו, הכירה מדינת ישראל בעדה הדרוזית כעדה עצמאית, וחוק מיוחד נחקק למטרה זו.
בכל העולם הערבי שבו מתגוררים הדרוזים, סירבו להכיר בעדה זו, שפרשה מהאסלאם השיעי במאה ה־11, כישות בעלת ייחוד דתי או לאומי, ורואים בה חלק בלתי נפרד מהאסלאם הערבי. זאת ועוד, רוב הדרוזים בישראל מגדירים עצמם בתור ערבים (71%) והשאר מגדירים עצמם כ"דרוזים" או "דרוזים־ערבים". בשנת 1957 הוכרו הדרוזים רשמית כעדה דתית, ב־1961 הוקמה המועצה הדתית הדרוזית, ובשנת 1962 נחקק בנוסף חוק בתי הדין הדרוזיים, מכוחו פועלים בתי הדין הללו במסגרת משרד הדתות ובמימון תקציבי של בתי התפילה ושירותי הדת.
שירותם הביטחוני של הדרוזים ראוי להוקרה ולכבוד, וכיום נמצא אותם בכל זרועות הצבא היוקרתיות ביותר, כולל יחידת המודיעין המובחרת שבה שירת סא"ל ח'יר א־דין המנוח. שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה, בהם אלופים ובכירים בכל הדרגות. ועדיין, אסור לנו לשכוח, עם כל ההוקרה, שחוק הלאום לא רק שאיננו פוגע באיזושהי זכות ושוויון אזרחי, אלא מטרתו לייצב במסגרת בעיות היסוד של קיום מדינת ישראל את הסטטוס של המדינה היהודית ברוח מגילת העצמאות.
מעמדה של ישראל כמדינה יהודית נמצא מרגע הקמתה במצב איום קיומי דוגמתו לא נמצאת אף מדינה אחרת בעולם. מדינת ישראל והציונות – כתנועת השחרור הלאומית של העם היהודי – הפכו יעד לדה־לגיטימציה ולמלחמה אידיאולוגית אנטישמית המחריפה והולכת. בעת האחרונה מקבלת אותה אידיאולוגיה אנטישמית עידוד פנימי מגורמים פוסט־ציוניים ובמיוחד אנטי־ציוניים, כולל מגמות מחריפות בקרב חלק מערביי ישראל, הפועלים נגדה בטרור תעמולתי ולוחמתי כאחד.
מגמות אלה הוחרפו כתוצאה מההפיכה המשפטית שהתחוללה בניגוד גמור לרצון הריבון ונציגיו בכנסת, ומתהליכים פרוגרסיביים של מיעוט בחברה היהודית, המשמשים כדלק לתבערה האנטי־ציונית של גורמים אנטישמיים פנימיים, כמו גם חיצוניים כ־BDS, ואוטו־אנטישמיים כ־JVP בארה"ב.
יצירת איזון פנימי במערכת החוקתית בשילוב מאבק בלתי מתפשר מבחוץ – הם יסוד היסודות של חוק הלאום, ואין בהם שום פגיעה במעמד העדה הדרוזית. מה עוד שעקרונות היסוד של הדת הדרוזית קובעים נאמנות מוחלטת לשלטון שבו חיה העדה, כך שאין שום סיבה לתחושת אותם גורמים מסיתים המביעים התנגדות לחוק הלאום. לכן המאבק הזה לא יועיל לנו ולהם בשום מקרה.
חשוב לנו לומר לדרוזים, ללא מורא וללא משוא פנים, שלא רק שאין ביכולתנו לחלוק עמם שוויון במהות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית, גם עם שאר המיעוטים לא נוכל לעשות זאת. בסוריה ובלבנון, בהתאם למסורת הדתית, הדרוזים הם אויבי מדינת ישראל, ורבים מהם שותפים לחיזבאללה. כך גם חלק גדול מתושבי רמת הגולן לא מכירים במדינת ישראל. הם רואים עצמם כסורים, וראינו כיצד הם פועלים בניגוד למדינה, בשל הסיוע ההומניטרי שניתן למתנגדי משטר אסד שנמלטו לגולן.
אין מנוס מלשאול את הדרוזים: על סמך איזה נימוק היסטורי, לאומי, דתי – ואפילו אינטרס ביטחוני – אתם רוצים לקבל מעמד לאומי שווה בחוק הלאום? הלא רובכם מזדהים כערבים, בזמן ששאר בני עמכם במזרח התיכון חייבים נאמנות לאויבינו האיראנים, הסורים והלבנונים. גם אסור לשכוח שאתם נהנים, בזכות נאמנותכם המוכחת למדינה, ממעמד מיוחד ששאר בני עמכם לא זוכים לו בשום מקום אחר.
אז מוטב שתרדו מהעץ שמסיתים חסרי אחריות העלו אתכם עליו. עשו חשבון נפש, כי בקרבכם גורמים העוינים למדינה, וגם שמירת החוק לא תמיד מתקיימת במקומותיכם, ולא במקרים בודדים. אז לטובתכם אנא ותרו על האמירה "אנו סוג ב'". כבודו וגבורתו של סא"ל ח'יר א־דין המנוח אינם נפגעים מחוק הלאום. לרווחת כולם, בואו נמשיך לחיות יחד ולבנות חברה עם שוויון אזרחי מלא ברוח כלל חוקי היסוד של מדינת ישראל, כמותה לא יימצא במזה"ת ומחוצה לו.
הכותב יוסי בלום הלוי הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים
[email protected]