הניסוי של ממשלת השינוי נכשל לא בגלל מה שהיא עשתה במהלך שנת כהונתה - על זה אפשר לנהל ויכוח וכך או כך היו לה גם הישגים וגם כישלונות - אלא במידה רבה בגלל הדרך שבה היא באה לעולם, שבסופו של דבר הביאה עליה את סופה. הענקת ראשות הממשלה ליו"ר מפלגה עם שבעה מנדטים, שכמו בספירה לאחור, איבד בשנה החולפת שלושה מהם וסיים את כהונתו כיו"ר מפלגה עם ארבעה מנדטים, הייתה משחק בעייתי בדמוקרטיה.
צריך לומר - מי שהעלה את רעיוֹן העוועים הזה מלכתחילה הוא לא אחר מאשר בנימין נתניהו, שבמהלך ניסיונותיו הנואשים להקים ממשלה, הציע כמעט לכל אדם במערכת הפוליטית רוטציה. אבל הקונספט הזה קרם עור וגידים בידי יאיר לפיד, שקוצר עכשיו את הפירות. הוא אולי נהנה מהפירות, אבל הדמוקרטיה הישראלית חטפה מהלומה.
כן, זה ידוע - על פי השיטה הפרלמנטרית בישראל, ראש הממשלה הוא מי שקיבל את תמיכת מרבית חברי הכנסת ולא את מרב המנדטים. אבל קשה להאמין שכוונת המחוקק הייתה שחברי הכנסת יחליטו ביניהם במי לתמוך ואז ימליכו ראש ממשלה עם תמיכה ציבורית שקרובה לאפס. חוקי? כשר? בהחלט. דמוקרטי זה לא.
גם מעמד ראשות הממשלה חטף מהלומה. ראשי הקואליציה, וכאמור גם נתניהו עצמו בהצעותיו לרוטציה לכל דיכפין, הפכו את ראשות הממשלה למטבע עובר לסוחר, לעוד נושא במשא ומתן הקואליציוני שניתן לדון עליו ואף לסחוט אותו באיומי הצטרפות למחנה השני. והנה, בימים אלה ממש, ראשות הממשלה מתגלה גם כפיצוי חביב, פרס ניחומים על פיזור הכנסת לפני קיומה של הרוטציה, שיימסר ללפיד, אבל רק לארבעה חודשים, שבהם הוא צריך גם לעבור חפיפה וגם לנהל קמפיין בחירות. מוטב היה אם בנט ולפיד היו מסכמים שלטובת המדינה, עדיף להימנע כעת מהחילוף המיותר הזה ולאפשר לבנט להישאר בתפקיד עד לאחר הבחירות.
לו מישהו היה מתאר לנו את הסיטואציה הזו לפני אי אלו שנים, זה היה נשמע כמו תסריט הזוי: ראשות ממשלת ישראל, אחד התפקידים הקשים והמסובכים בעולם, אם לא המסובך ביותר, מועברת כמו איזה כדור במגרש, מאדם לאדם, לפי החלטת חברי הכנסת ומכורח הסכמים קואליציוניים, בלי קשר לתמיכה ציבורית, ולתקופות קצרות וקצובות.
נראה שהתבלבלנו. המשחק הדמוקרטי הוא לא משחק כדורגל. רק במציאות הזויה ומטורללת כמו זו שאנו חיים בה, דבר כזה יכול להתקבל באדישות על ידי הציבור והתקשורת, כאילו זה לגמרי נורמלי. אתם מכירים עוד מדינה שבה כמה פוליטיקאים קובעים ביניהם מי ינהיג אותה, עושים ביניהם הסכמים שמאפשרים את העברת המושכות מאחד לשני לתקופה קצרה בלי קשר להכרעת הבוחר? ואם הייתם שומעים על מדינה כזו, יש לכם רעיון איך הייתם מכנים אותה?
לכאורה, במציאות אחרת, הדבר הנכון לעשות על מנת למנוע את העסקנות והמסחרה סביב תפקיד ראש הממשלה, היה לקדם שינוי בחוק שיקבע כי חבר הכנסת העומד בראש המפלגה הגדולה הוא זה שיעמוד בראש הממשלה באופן אוטומטי, הצעה שקודמה בעבר על ידי חברי כנסת שונים. זה לא יקרה כמובן כי במציאות הנוכחית, שבה יש מפלגה גדולה אחת והשאר מפלגות בינוניות או קטנות - המשמעות של מהלך כזה ברורה.
בהינתן שכל עוד נתניהו פה, שאלת הבחירות תמשיך להיות "רק ביבי" או "רק לא ביבי" - כנראה שגם אחרי הבחירות הקרובות הכאוס יימשך. בלופ הבלתי נגמר שבו אנחנו נמצאים ועם פוליטיקאים שהפוזיציה חשובה להם יותר מהציבור, הבחירות השישיות כבר מעבר לפינה.