אם לא יחולו שינויים של הרגע האחרון, מדינת ישראל תצא למערכת בחירות בפעם החמישית מאז 2019, ויאיר לפיד יהפוך לראש ממשלת מעבר לאחר שנפתלי בנט יסיים את כהונתו בת השנה, ואולי ייקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים. בנט כשל לא כי ימינה נטשה אותו, אלא כי הוא נטש את חברי ימינה.
בהחלטתו לקבל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה נפל בנט למלכודת הדבש שטמן לו לפיד, וכך הגיע למצב שהוא מבלה את כהונתו אסיר תודה ללפיד, מתבטל בפניו ושוכח את הבייס אשר שלח אותו לכנסת ואת שותפיו הנאמנים, איילת שקד למשל. בנט שתק כאשר לפיד הפך את הכהונה שלו כשר החוץ למפעל בלתי נלאה של חלוקת תפקידים דיפלומטיים מפנקים. בנט שתק כאשר לפיד פעם אחר פעם יצא בהצהרות שפגעו ביחסים הדיפלומטיים, למשל עם פולין, וכן בהצהרות בסוגיות רוסיה־אוקראינה וירדן. את העבודה מול האמריקאים ניהל בעיקר שר הביטחון בני גנץ, ואת העבודה מול טורקיה ניהל הנשיא יצחק הרצוג. בנט שתק גם כאשר במשך שנה שלמה לפיד לא סיפק פתרון לעיצומי משרד החוץ, נעדר מטקסים ממלכתיים והדיר את עצמו מדיוני קבינט הקורונה. למעשה, בנט פטר אותו מהכל.
כנ"ל לגבי ליברמן, אשר הטיל גזרות על הציבור החרדי ועל משפחות מרובות ילדים – מיסוי הכלים החד־פעמיים והעלאת מחירי המשקאות הממותקים. בנט גם שתק לנוכח ניהול בעיות התחבורה על ידי השרה מרב מיכאלי, או ליתר דיוק האין־ניהול של בעיות הפקקים בכבישי ישראל, הבעיה בנמלים ותנאיהם של עובדי התחבורה הציבורית. בנט נקלע לממשלה שבה הוא נוהל יותר משניהל, ועל הדרך קצת שכח את הבייס שלו, ולזה לא הצד שמנגד גרם.
זו לא הפעם הראשונה שבה לפיד טומ מלכודת דבש. בתחילת 2019 ניבאו הסקרים מנדטים רבים יותר למפלגתו של גנץ, והוא זכה גם לאחוזי התאמה גבוהים יותר לתפקיד ראש הממשלה. בפברואר 2019 נחתם ההסכם בין לפיד ויש עתיד, שאז עמדה על בקושי 11 מנדטים, עם כחול לבן, וכך נוצר הקוקפיט המפורסם: שלושת הרמטכ"לים בדימוס – גנץ, גבי אשכנזי ומשה יעלון - כשלפיד נהנה ורכב על ההילה הביטחונית שלהם. התוצאה ידועה: אשכנזי ויעלון רואים את הכנסת מהבית, גנץ מתהלך עם 9־8 מנדטים, על פי הסקרים כרגע, ולפיד ייכנס בקרוב למשרד ראש הממשלה. הדיווחים (ספי עובדיה, חדשות 13) על מגעים בין לפיד וגדי איזנקוט מוכיחים כי לפיד למד את השיטה.