אמריקה כמרקחה. בנוסף למחלוקות הפוליטיות המקצינות בין ימין ושמאל וחקירות ההסתערות על הקפיטול, פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין הזכות להפלות הוסיף שמן למדורה ויחד עם זאת העלה שורה שלמה של שאלות משפטיות בעייתיות.
בית המשפט פסק כפי שפסק לא על פי חוק אלא להפך, מפני שבהיעדר חוק לקח לעצמו את החירות לקבל החלטה לפי השקפת רוב חבריו השמרנים. גם פסק הדין שהתיר ב־1973 הפלות לא התבסס על חוק, אלא על השקפותיו של הרוב הליברלי ששרר אז.
ההחלטה הנוכחית היא אכן שערורייתית וחשוכה לגופו של עניין, אך כאמור, היא מעלה גם שאלות עקרוניות קשות, כגון לגבי סמכויות הרשות השיפוטית בעניין חוקים וחוקה במשטר דמוקרטי, ולגבי הגישות השונות לשיטה המועדפת לבחירתם ולמינוים של השופטים. כמעט מבלי משים גם עולה עכשיו סוגיה שהשיח הציבורי והתקשורתי טרם נתנו עליה את הדעת, דהיינו עצם מעמד בית המשפט במדינת חוק.
למחרת פסק הדין של בית המשפט העליון בוושינגטון, כל ההנהגה הפוליטית של המפלגה הדמוקרטית, מהנשיא ביידן ועד ליו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, החלה לירות בבליסטראות על בית המשפט העליון, והתקשורת השמאלית ברובה לא חסכה ממנו גינויים והשמצות. לדמוקרטים היה, כמובן, גם עניין פוליטי במתקפתם על פסק הדין הבלתי פופולרי לקראת בחירות האמצע בנובמבר.
ברם, נראה שמה שנשכח בינתיים לגמרי מהדיון הציבורי הוא העיקרון החשוב והמקודש, כביכול, של עצמאות בית המשפט במשטר חוקתי ודמוקרטי. האם זה עיקרון שמקפידים עליו רק כשזה נוח מבחינת ההשקפות של אחד הצדדים במערכת הפוליטית ומתעלמים ממנו כשהקערה הפוליטית מתהפכת?
כל זה מחזיר אותנו לוויכוח האינסופי, גם בישראל, בנושא האקטיביזם השיפוטי, כלומר העמדה של מסנגריו שלבית המשפט, ובפרט בית המשפט העליון, זכות לקבוע נורמות ולא להסתפק במתן פרשנות לחוקים.
מבקריה של עמדה זו מצביעים על כך שההתערבות המשפטית בהחלטות הרשות המחוקקת או המבצעת מעניקה לרשות השיפוטית מעמד וסמכויות שסותרים את יסודות הדמוקרטיה והפרדת הרשויות. באמריקה היו שופטים עליונים, שלא כמו שופטים אחדים בישראל, שעשו כמיטב יכולתם להתרחק מקביעות בעלות השלכות פוליטיות מובהקות, אך גם שם לא תמיד בהצלחה.
חסידי האקטיביזם השיפוטי סבורים שמתפקידו של בית המשפט לעדכן חוקים ומשמעותם על פי המציאות המשתנה, ואילו הטוענים שכנגד סבורים שכתוצאה מהגישה הזאת כל ההתנהלות החוקית במדינה עלולה להפוך לסרט נע ללא בסיס מוצק שחסין בפני שיקולים פוליטיים ואינטרסנטיים למיניהם ולהשפיע על עצם הדימוי של המדינה בעיני אזרחיה, ובפרט בישראל שאין לה חוקה ושגם חוקי היסוד בה ניתנים לשינוי.
במקרים מסוימים אומנם רצוי לבלום ולאזן החלטות של הכנסת והממשלה, אך לא להפר חוקים או להתעלם מהם לחלוטין. שופטים, יועצים משפטיים ופרקליטי מדינה הם בעלי נטיות פוליטיות ודעות קדומות, שלעתים נוצר הרושם שבאות לידי ביטוי בטיפולם בסוגיות השונות שבפניהם, ולא מהנמנע שנטיות מסוג זה אכן חודרות לחלקים של המערכת המשפטית כולה ואף בצורה מוקצנת.
לנוכח כרסום באמון הציבור במוסדות שונים של המדינה, כולל המערכת השיפוטית, מגמה שהתחזקה לאחרונה גם בעקבות פרשות נתניהו, חשוב להבטיח את מעמדה העקרוני והעצמאי של המערכת המשפטית כולה ולא להסתפק באמירה "יש שופטים בירושלים". כשתקום הממשלה החדשה אחרי הבחירות, אחת ממשימותיה החשובות ביותר צריכה להיות עריכת בדק בית יסודי ומקיף במערכת המשפטית כולה כדי להחזיר עטרה ליושנה.