הנתונים שפרסמה הספרייה הלאומית על אודות הכותבים והכותבות בישראל מעידים על תופעה שכדאי לדבר עליה. על פי המספרים, 52% מספרות המקור בעברית בשנת 2021 נכתבה על ידי נשים, ובספרות הפרוזה העברית עמד מספרן על 54%. בהשוואה לכך, רק 42% מספרי הפרוזה שפורסמו ב־2017 נכתבו על ידי נשים. נתונים אלה מצטרפים לנתונים השוואתיים נוספים המעידים כי מגיפת הקורונה סייעה מאוד למוזה הנשית, ואף האיצה את רצונן של נשים ממגזרים מסורתיים כגון החרדי והערבי לחתום על יצירותיהן בשמן.
התפשטות הקורונה והסגרים שהוטלו בעקבותיה חייבו רבים לשהות בביתם. מציאות זו שימשה עבור נשים רבות כרוח גבית לגילוי צדדים חדשים וחושפניים באישיותן, ואחד מהם הוא הכתיבה. חוויית הכתיבה כדרך קלה וחיובית להעברת הזמן הוציאה את המיטב מנשים וגברים שלא ידעו כלל שטמונות בהם יכולות כאלה.
הפצת היצירות ולמידתן מהבית באמצעות הזום ובחשיפה המונית תחת שמה האמיתי של היוצרת הולידו יצירות חדשות ומקוריות שנבעו ממפגשי זום של סופרים ומשוררים ותיקים. הספרות והשירה החדשה בקורונה מעידות על מטמורפוזה שעברה היצירה הספרותית הנשית מהעבר ועד ההווה, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר באומץ של נשים המפרסמות את יצירותיהן בשמן האמיתי.
בעבר נהגו נשים לכתוב ספרים ושירה בשם בדוי. הדוגמה הבולטת היא הסופרת מאי אן אוונס, שכתבה במאה ה־18 רומן בהמשכים תחת שם העט “ג’ורג’ אליוט”. דוגמה בולטת נוספת היא של הסופרת ג’יי. קיי. רולינג, מחברת ספרי “הארי פוטר”, שבחרה בראשי תיבות כדי להסתיר את היותה אישה, ולאחר מכן אף פרסמה רומן למבוגרים תחת שם העט רוברט גלבריית’.
גם בראשית הספרות העברית, הסופרת שרה פייגה פונר פרסמה בווינה של שלהי המאה ה־18 את ספרה הראשון “אהבת ישרים או המשפחות הנרדפות” תחת זהות בדויה. רחל בלובשטיין־סלע, הידועה יותר בשמה הספרותי “רחל המשוררת”, כתבה את שיריה תחת שמה הפרטי. השירה העברית בעידן המודרני אינה רק צורת ביטוי של העצמה נשית בשם אמיתי וללא פחד, אלא גם כלי יעיל ופשוט לשוויון ואחווה על ידי חיבור בין אנשים ממגזרים שונים באמצעות שפה ויצירה משותפת. תקופת הקורונה עשתה טוב לנשים כותבות ואף יותר לעמידה הגאה שלהן מאחורי היצירות.
בתקופת הקורונה זכיתי להוביל וללוות תהליך יצירת ספר שכולו יצירות מקוריות של נשים יהודיות וערביות, על השקפת עולמן הייחודית ועל הכמיהה לשלום אמת - ולא רק בספרות הבדיונית. הנתונים מוכיחים כי נשים פורצות דרך בכל התחומים, כולל ביצירה ובאמנות. נותר רק לייחל כי לא יהיה צורך חלילה בעוד מגיפה כדי לממש את החזון היצירתי המיוחל, לפיו כל אדם צריך וחייב לקבל הזדמנות שווה להביא עצמו לידי ביטוי ולהשמיע את קולו בלי חשש.
הכותבת היא מומחית לספרות עברית, מגדר, שלום ורב תרבותיות, מרצה וחוקרת במכללה האקדמית גליל מערבי