בימים האחרונים אנו שומעים, השכם והערב, על גל ההתייקרויות במשק. ההסבר לעליות המחירים, כלומר לדרישה שנוציא יותר מהכיס על אותה כמות סחורה, הוא ”עלייה גדולה במחירי תשומות בחודשים האחרונים”.
בימים אלה אני פועל יחד עם חברות וחברים רבים בני גילי להקמת תנועה למען האזרחים הוותיקים, “תנועת הסניורים” - כינוי שאינו רק סיסמה אלא מהות ביחס לאוכלוסייה המבוגרת. בשאר מדינות העולם אזרח ותיק הוא אזרח בכיר. בארץ הוא סתם ותיק, דפוק ונודניק.
במרכז תנועת ה”סניורים” לוקחים פסק זמן מבכיינות, קיטורים ובקשת רחמים, ותובעים חד־משמעית לקבל את המגיע לנו בזכות ולא בחסד.
לדאבוני ולדאבון בני גילי, הגישה של עליית מחירים בשל התייקרות התשומות פועלת רק בכיוון אחד - נגדנו. מסתבר שתשלומי הרווחה של הממשלה אינם מושפעים מהעלייה הדרמטית במחירי תשומות.
אצלנו, האזרחים הוותיקים, יש עלייה עצומה במחירים: הלחם התייקר, המזון התייקר, עלה התשלום לדיור המוגן, התייקרו התרופות (מצרך הנצרך בכמות גדולה אצל האזרחים הוותיקים), גדלו התשלומים עבור מים, חשמל וארנונה - ואפילו ההוצאות על מתנות לנכדות ולנכדים גדלו בשיעור דרמטי. מסתבר שיש עלייה גדולה במחירים אצל המבוגרים, אבל העלאת קצבת אזרח ותיק - יוק. האטימות של צמרת האוצר, הממשלה והכנסת על כל מפלגותיה למצוקת האזרחים הוותיקים מלמדת כי רק כוח פוליטי מאורגן יביא לכך שעליית המחירים בחיי היומיום תביא לגידול הולם בקצבת אזרח ותיק.
לאזרחים הוותיקים, הבכירים, שבנו את המדינה וקיימו אותה במשך שנים, נמאס להתבכיין. “הסניורים” ייקחו את גורלם ועתידם בידיהם וייקחו את המגיע להם. אין סיבה שבוני המדינה ומגיניה יחזרו על הפתחים ויעמדו עם יד פשוטה מול הבירוקרטיה הממשלתית.
בימי הקורונה רצו כל המנהיגים מאולפן לאולפן וקראו לשמור על סבתא וסבא. עכשיו הזמן ליישם זאת, קודם כל בקצבה וביחס היומיומי, ולא רק אל מול פגעי המגיפה.
הגידול העצום בהכנסות המדינה ממסים מאפשר הגדלה משמעותית של הקצבאות. תזכורת לבכירי האוצר: מסים נגבים כדי לתת שירותים, ולא כדי להגדיל את הכסף במרתפי בנק ישראל.
ומילה אחרונה למנהיגי ישראל המתרוצצים במאמץ להשיג קולות: אנו האזרחים הבכירים נכריע את הבחירות. הדרך להפוך לאזרח בחיר, היא לדאוג לאזרח בכיר. ואם לא הבנתם, אכתוב בשפה שאתם מבינים היטב ערב בחירות: תיתן, תקבל. לא תיתן, לא תקבל.