כדי להפסיק את משחקיו של נסראללה על ישראל לנקוט צעדים ולא דיבורים

נניח שישראל תצהיר בקול ברור שהיא מקבלת את המתווה המוצע ליישוב המחלוקת הימית עם לבנון, שלפיו שדה הגז קנא כולו ילך ללבנון, וכריש יישאר כולו שלנו; בלי דרישה לפיצויים כספיים ובלי לקבל שטח חלופי. רוב הכוחות הפוליטיים בלבנון בעד מתווה זה. זה ישמוט את השטיח מתחת לרגליו של נסראללה ואיומיו יירדו במצולות ים.

נראה שהרוב הגדול של המאמרים והפרשנויות בארץ על נאומי נסראללה, התבטאויותיו, איומיו ומהלכיו - מנותחים על פי אמת המידה של לוגיקה והיגיון מערביים. אבל בלבנון ההיגיון היחיד הקיים הוא שאין היגיון. את נסראללה יש לקרוא מהזווית הזו. הוא מתעסק איתנו, אבל פניו מופנות לזירה הלבנונית הפנימית. נסראללה רואה עצמו לבנוני לפני כל דבר אחר. הוא שחקן פוליטי בפסיפס המסורבל הפנים־לבנוני ופועל לעיצוב דמותה העתידית של לבנון. הוא מחובר בעבותות לאיראן ולסוריה. גם אחרי שאיים על ישראל במלחמה, אם ישראל תעז להפיק גז משדה כריש בלי הסכם על הגבול הימי עם לבנון, נסראללה לא שש אלי קרב. הוא גם הצהיר בנשימה אחת אחרי איומיו שהמלחמה היא לא כורח.

נסראללה איבד מכוחו בפרלמנט אחרי הבחירות הכלליות האחרונות. על אף זאת, הוא פועל כדי לשמור על כוחו הפוליטי בתוך לבנון ולהפיק רווחים לעצמו. האיום במלחמה עלינו הוא חלק מהמאמץ הזה. הוא לא משחק באש, כפי שמלומדים ידועי שם כתבו אצלנו, כי הוא מודע לעוצמת אש המאכלת שתונחת עליו. המחלוקת על תיחום הגבול הימי תואמת את מאמציו לצבור נקודות, והוא מנצל קלף זה. הבעיה היא שישראל רוקדת על פי החליל שלו. במקום לקבל החלטה מהירה בסוגיית פתרון המחלוקת הימית, היא נגררת לרטוריקה הבונה את נסראללה עוד יותר בזירה הפנימית. נסראללה מסתכל על הבחירות לנשיאות לבנון באוקטובר הקרוב. הוא רוצה לראות את בסיל ג׳ובראן, חתנו של הנשיא הנוכחי ובן בריתו, כנשיאה הבא של לבנון.

לנשיא בלבנון סמכויות נרחבות, ואם נסראללה יצליח בהימור שלו, בסיל ג׳ובראן, הנשיא החדש, ייתן לו את הכיסוי הדרוש להמשך שליטתו בזירת הפנים. נסראללה ילחץ כדי שישראל תדחה את הפקת הגז מכריש המתוכננת. כך הוא יחבר בין פתרון המחלוקת הימית ובין בחירתו של נשיא חדש כלבבו. כדי להגיע לאוקטובר ולבצע את מזימתו, הוא מאיים במלחמה ומתנה תנאים. כנ״ל לגבי הרכבת הממשלה החדשה.

הלוגיקה המערבית אומרת שאם נסראללה הפסיד מכוחו בבחירות, ויש לו פחות צירים בפרלמנט, זה צריך להשתקף בהרכבת הממשלה החדשה. אבל זה לא ההיגיון הלבנוני של מנהיג חיזבאללה. הוא רוצה להבטיח שימונו שרים מטעמו, שיעזרו לו לחזק את השפעתו. למשל שר הבריאות, שתקציב משרדו הוא נפרד ולא נתון לפיקוח. משרד כזה יאפשר לנסראללה לטפל בריאותית בלוחמיו בלי הפרעה. כדי להפסיק את משחקיו של נסראללה על ישראל לנקוט צעדים ולא דיבורים.