כעם התנ"ך זה מזכיר לנו פרשה אפלה בתולדותינו ומעלה את השאלה "האם מדובר כאן במעשה דינה, גרסת המאה ה־21?". בפרשת וישלח בספר בראשית מסופר כיצד יצאה דינה בת יעקב מנחלת אביה לעיר שלם (שכם) הסמוכה, וכאשר ראה אותה שכם בן־חמור החיווי, הוא התנפל עליה ואנס אותה.

באחד המדרשים נאמר שיעקב אבינו החריש, כנראה לא רצה להסתכסך עם שכניו בני שכם. אולם בניו, שהזדעזעו מהאונס, מיהרו להגיב. יותר מכולם עשו השבטים שמעון ולוי, שנקמו נקמה קשה בבני שכם - אחת הנקמות המיוחדות והכואבות המוזכרות בהיסטוריה האנושית.

ובחזרה אלינו, לימים אלה, כאשר משעה לשעה מתברר שלא הייתה כאן רק דינה אחת ולא רק מקרה אחד. משום מה, זה הוסתר, נדחק ולא טופל. ואם אומנם העובדות שנחשפו עד היום נכונות, דיינו!

המחשבה שמחבלים רוצחים בבתי סוהר ישראליים תחת סוהרים ישראלים יכולים לעשות בכלא ככל העולה על רוחם ואפילו לאנוס סוהרת ישראלית בלי תגובה - מעוררת פלצות. על כך אפשר להוסיף שאוי לנו ואבוי לנו, אם זה השב"ס.

אף שאני יודע שיש מי שיגיד כאן: "ממש לא מפתיע, שהרי היה ידוע זה זמן שהשב"ס היה 'מפעל לג'ובים' למקורבים בליכוד". מי שיבדוק היטב ויפשפש במצבת כוח האדם של השב"ס, יגלה מקרים לא מעטים של איוש אנשים בתפקידים שרחוקים מהכישורים, מהיכולות, מהידע ומההשכלה הנדרשת מהם לבצעם. תופעות כאלה, כאשר בעלי תפקידים לא מתאימים לא מסוגלים למלא את תפקידם כראוי וכנדרש, יכולות להוביל בקלות למצב שבו קונים שקט בעזרת מילוי הרצונות והדרישות של האסירים המסוכנים ביותר.

ואכן, בליכוד לא מפסיקים להלל ולהתפאר מעל כל במה אפשרית ולומר שבנימין נתניהו, כראש ממשלה ב־12 שנות כהונתו, היה ראש הממשלה הטוב ביותר שידעה המדינה מיום הקמתה. אולם, אנו לא מפסיקים להיחשף כאן בימים אלה לפרשות ולמחדלים מהחמורים שידעה המדינה - מה שמותיר את התחושה שאנו חיים במדינה שמצויה תחת ועדת חקירה, ליתר דיוק תחת ועדות חקירה.

חלקן, כמו הוועדות לחקירת אסון מירון ופרשת הצוללות, כבר פועלות, כשברור שחייבות לקום כאן ומיד ועדות חקירה לבחון ולבדוק עוד שורה של נושאים: מחדלי שומר החומות ותוצאותיו, ההזנחה הפושעת של משטרה ישראל, הפקרת הנגב וההשתלטות הבדואית על דרום המדינה, ההפקרה של מערכת החינוך שהגיעה לשפל נורא, הזינוק במחירי הדיור בעשרות אחוזים בתוך עשור, יוקר המחיה המטורף שהפך את ישראל לאחת המדינות היקרות ביותר וכמובן פרשת הסרסור בחיילות הסוהרות והתנהלות השב"ס.

ככל שבוחנים יותר לעומק את ההתנהלות שהייתה כאן לאורך יותר מעשור עד לחילופי הממשלה, מגלים הזנחות, כמו הזנחת מערכת החינוך והמשטרה שזועקות לשמיים. האם זה היה יכול לקרות בכהונת דוד בן־גוריון או מנחם בגין ז"ל? לא, חד־משמעית. מערכת החינוך והביטחון האישי של כל אזרח היו נר לרגליהם. ולא רק הם: זה גם לא היה קורה בכהונתם של יצחק שמיר, לוי אשכול ויצחק רבין ז"ל. אף ראש ממשלה לא היה אומר לוועדת חקירה אחרי אסון נורא עם 45 הרוגים, כמו אסון מירון: "לא ידעתי, לא שמעתי".

העובדה שפרשת הסוהרות החיילות הוסתרה ולא טופלה לאורך כארבע שנים אומרת הכל על תרבות ההתנהלות שהייתה כאן. לכן חייבת לקום כאן לאלתר ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את התנהלות השב"ס ולא רק את בריחת האסירים מכלא גלבוע, שהיא רק חלק מהבעיה.