יאיר לפיד אחראי אישית לשינוי המדיניות של ישראל כלפי רוסיה ולתוצאות החמורות שהביא שינוי הרפתקני זה. הוא התפאר שבכך הוא "מעמיד עצמו בצד הנכון של ההיסטוריה", אך התנהגותו מצביעה על בורות בתולדותיה של האומה הרוסית במאה ה־20. לנוכח מה שהתרחש בה בין השנים 1939 ו־1944, אין כל אפשרות לגבש מדיניות אחרת מזאת של בנימין נתניהו בשנות כהונתו כראש ממשלה.
"פוטין פתוח להצעות": מתקרבים לנקודת ההכרעה במשבר בין רוסיה לישראל
נתניהו - עם השכלתו הכללית הרחבה והכרת המצב הבינלאומי ערב מלחמת העולם השנייה ואחריה עד ימינו – הצליח לרכוש את אהדת הממשל הרוסי, ובכך פתח את אפשרויות ישראל לשמור על אופציות אסטרטגיות כנגד אויבינו המתחברים לאיראן.
נתניהו שמר על גבול הצפון בזכות האסטרטגיה הנכונה שלו בשיחותיו האישיות עם פוטין. לפיד, לעומת זאת, משול לפילון בחנות חרסינה. ישראל לצערנו איננה פיל, אלא רק פילון לעומת רוסיה, ולפיד, בהרפתקנות ילדותית, ממש סיכן וממשיך ביתר שאת לסכן את יחסינו עם רוסיה, שהיא המעצמה האזורית היום שמסוגלת לנקום בנו קשות, ולאו דווקא בסגירת לשכת הסוכנות היהודית שם. גם אמירתו על ה"יכולות האחרות" מצביעה על חוסר אחריות ועל חוסר בשלות מנהיגותית.
בעיני הרוסים, שתיקתו של לפיד שאינו מואיל בטובו להרים טלפון לפוטין היא התנהגות כפוית טובה ופרובוקטיבית כנגד מעצמה עולמית. מה עוד שהיחסים האישיים בין פוטין ונתניהו היו מצוינים ואופטימליים מבחינת מדינת ישראל. כאשר נשאל לאחרונה הרב פנחס גולדשמידט, שהיה רבה הראשי של מוסקבה במשך 33 שנים ועדיין ממשיך לשמש כנשיא ועידת רבני אירופה, מה עתיד היחסים שלנו עם רוסיה, ענה: "זה תלוי בשני הצדדים. לא היה קשר ישיר בין פוטין ולפיד מאז שראש ממשלת ישראל נכנס לתפקיד, וזה מדאיג מאוד. זה חלק מהסיבה להתפתחות העניינים האלה".
לפיד אינו מבין ששתיקתו אינה נתפסת ברוסיה כדיפלומטיה פרו־מערבית, אלא כפרובוקציה אנטי־רוסית – מעין הכרזת מלחמה קטנה. אם לפיד אינו מבין זאת, הוא אינו ראוי להיות ראש ממשלה. עוד לפני כן, לפיד פגע בפולין בנאום מתריס לגבי חקיקה פנימית. מה יקרה אם רוסיה תגביר את הסנקציות כלפי ישראל עקב טיפשותו של לפיד? אם, חלילה, תימנע האפשרות שלנו לשמור על דרכים אסטרטגיות כלפי איראן? מי יהיה אחראי לכך אם לא מדיניותו של לפיד? נדמה כי אין לו די השכלה כדי לנהל את המדינה בתבונה המיוחדת הנדרשת מאנשי ציבור בכירים בנסיבות המיוחדות של מדינת היהודים.
רוסיה עברה במאה ה־20 טראומה אדירה שעלתה לה ב־27 מיליון קורבנות: היא הותקפה בהתקפת פתע גרמנית ביוני 1941 על ידי הצבא הגרמני שתקף את לנינגרד בצפון, את מוסקבה במרכז ואת אוקראינה בדרום. זה התרחש על אף הסכם מולוטוב־ריבנטרופ, שנכרת כשנתיים לפני התקפת הפתע.
האוקראינים ברובם צידדו בכובש הגרמני, וגם היום יש ארגונים נאציים באוקראינה. הפוגרומים ביהודים באוקראינה נפסקו רק בזכות ניצחון רוסיה בחזית. אין לשכוח שפסלו של בוגדן חמלניצקי – משמיד היהודים הגדול ביותר באירופה עד להיטלר – מוצב כפסל לאומי באוקראינה. לנוכח הדברים, נדמה שהמדיניות של לפיד אינה מדיניות, אלא נועדה להאדרת שמו בלבד.