מערך ההגנה האווירית על מפקדיו ואנשיו, ובראשם סוללות כיפת ברזל, ראויים לכל הערכה. הם אלו שעשו ועושים את ההבדל בתוצאות המצוינות, הם אלו שממקסמים את המערכת. טכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, אין בידיה להביא את התוצאות הללו בלי המרכיב האנושי האיכותי. לאחר דברי ההערכה, ראוי לשים את ימי הקרב של מבצע עלות השחר בהקשר הנכון, גם במידותיו, גם בהצלחותיו ובעיקר מול האויב שעמו התמודדנו.

באופוריה שפשטה בימים האחרונים טמונה סכנה גדולה וכפולה: מצד אחד שאננות וביטחון מופרז של הציבור, שבאירוע הבא לא יפגין את אותה אחריות שגילה בימי המבצע; ומהצד השני קברניטי המדינה ומפקדי צה"ל, שיחשבו שכך תיראה המערכה הבאה – קצרה, חד־צדדית, נטולת הפתעות, מוגבלת בהיקפה וללא אבידות ופגיעות משמעותיות (הלוואי שכך יהיה).

בתיאום הציפיות בין הצבא לדרג המדיני ובין שניהם לציבור, מבצע עלות השחר משנה את נקודת העבודה, ובעיקר מייצר הטיה גסה של המציאות - וזו הרבה יותר מורכבת ומאתגרת מאשר שלושת ימי הקרב שחווינו. מדובר במבצע ממוקד, מוגבל בהיקפו מול הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה - ארגון בעל מספר אלפי חמושים בלבד, בעל יכולות ירי תלול מסלול מוגבלות. כ־20% מהרקטות ששוגרו נפלו בשטח רצועת עזה. עובדה זו הינה שילוב של אויב נרדף ולחוץ המשגר באופן מהיר ולא מקצועי, לצד כוח חימוש לא איכותי דיו. כמות הרקטות ארוכות הטווח הינה בכמות קטנה מאוד ביחס לארגוני טרור כחמאס וחיזבאללה. הגם שמדובר בקיצוניים שבין ארגוני הטרור, אין בידי הג'יהאד האסלאמי מספיק כוח ואמצעים בכדי לאתגר משמעותית את מערך ההגנה האווירית, בדגש על כיפת ברזל, ואת העורף האזרחי.

לכן ראוי שהחל מהיום יחל מרוץ למידה והתאמה לתרחישים ואיומי הייחוס הרלוונטיים, ובראשם עימות רב־זירתי מול חמאס מרצועת עזה וחיזבאללה מהחזית הצפונית – וכל זאת עוד לפני שהוספנו את איראן למשוואה. תרחיש ברמה שכזו מחייב תיאום ציפיות בין הצבא לבין הדרג המדיני והציבור. תרחיש מעין זה עלול להביא לנפילות ופגיעות לא מעטות ברחבי מדינת ישראל, ובסופו של דבר יעמיד את רובה המוחלט של מדינת ישראל תחת איום ישיר.

תרחיש כזה יעמיד בפני ישראל אתגר גדול בהפעלת הכוח האווירי אל מול יכולות ההגנה של חיזבאללה, שאינן בסדרי הגודל של הג'יהאד האיסלמי החלש ברצועה. לא תהיה לישראל הפריבילגיה לשלוט בטווח אווירי בעל שטח קטן תוך שליטה באופן מוחלט במודיעין ובתמונת הקרב. בתרחיש זה, השילוביות שראינו במבצע האחרון תצטרך לבוא לידי ביטוי ביתר שאת וברמת מורכבות ותפקודיות שונות לחלוטין.

ראוי שנחזור לקרקע המציאות, נניח לאופוריה ולהתבסמות מתוצאות המבצע האחרון ונתחיל להיערך לסבב הבא, שבוא יבוא. המבצע הבא ייראה אחרת, ואם לא נשכיל לנצל את הזמן כדי להיערך, להתאמן, להמשיך לבנות ולהתאים את הכוח – נופתע. על הצבא מוטלת האחריות להוביל את תיאום הציפיות ולכייל נכון את ההישג הנדרש מול תרחישי הייחוס השונים, שמבצע עלות השחר רחוק מהם. יש לתעדף את בניית הכוח הצה"לי, להמשיך ולחזק את השילוביות המודיעינית, תוך העמקת האינטגרציה בין היכולות והמערכות השונות. רק כך נגיע מוכנים יותר לסיבוב הבא. במרוץ ינצח מי שינצל כל יום להתכונן כאילו הסבב הבא מתחיל למחרת.

הכותב הוא תת־אלוף במיל', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום חבר בתנועת "הביטחוניסטים"