לאחרונה עלה לאקרנים סרט נפלא ועדין בשם: "לונאנה: יש יאק בכיתה", במרכז הסרט מורה צעיר - אוגין - שבמסגרת מחויבות השירות הלאומי שלו הוא משמש כמורה מתוסכל, שמתחיל ללא מוטיבציה להוראה ומעוניין לסיים את תפקידו בהוראה ולהגר לאוסטרליה. במהלך הסרט הוא מוצב בניגוד לרצונו ללמד בכפר קטן, לונאנה, שאליו לא מוביל כביש, ונמצא באחד המקומות הגבוהים והמרוחקים ביותר בבהוטאן, מרחק מספר ימי הליכה קשים ברגל. במסע אל הכפר ובשהותו בכפר זוכה המורה להכרה והוקרה, בזכותן הוא עובר טרנספורמציה ומגלה את האושר וההנאה שלו מההוראה ואת היכולת שלו לתת.
למחרת הצפייה בסרט פתחתי את הרדיו ושמעתי שהמצב בישראל שונה לחלוטין. בתוכנית הבוקר של אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד התראיין אליה אשל, מורה שהגיע למערכת החינוך עם תחושת שליחות ומוטיבציה, והודיע על עזיבתו. אשל, שנבחר לאחד מ־15 המורים שעלו לשלב הגמר בתחרות "המורה של המדינה" בשנת 2021, הגיע למערכת החינוך אחרי שירות של 25 שנה בצבא, עבר הסבה להוראה ולימד בכיתות כמחנך בכיתות הנמוכות.
לדבריו, אחרי בקשות חוזרות ונשנות לממש את זכות השבתון שלו במשך מספר שנים, שנענו בשלילה, החליט להתפטר. למרות שהתריע על הקושי, על השחיקה ועל הצורך לצאת לשבתון, שמהווה חלק מזכויות ההעסקה של המורים, בכדי לצבור כוחות ולהכין את עצמו לתפקיד ניהול בית ספר. כשהגיש את מכתב הפיטורים המערכת הייתה יעילה במיוחד: תוך חצי שעה, ללא הליך בירור וניסיון לשמר טאלנט, כפי שנהוג בכל ארגון, בקשת ההתפטרות שלו התקבלה. בשיחה עמו אפשר היה לשמוע את האכזבה והכאב. מהלך זה של מערכת החינוך תמוה במיוחד בימים אלו, שבהם יש חוסר של 5,670 מורים וגננות.
ארגונים רבים משקיעים היום משאבים כספיים אדירים בשימור טאלנט. לפי מאמר מ־ 2021 של יועצי חברת מקינזי, ניהול טאלנט הוא אחד הדברים החשובים ביותר לתפוקה, ביצועים ויתרון כלכלי ותחרותי של ארגונים. בנוסף, זה מגדיל את המחויבות ושביעות הרצון ומפחית את העזיבה של העובדים. זה חשוב במיוחד בתקופת "העזיבה הגדולה״ של שוק התעסוקה בעקבות הקורונה. מסיפורו של אליה אשל, נראה שמשרד החינוך ומשרד האוצר צריכים לשכלל את יכולות שימור ופיתוח הטאלנט בקרב המורים והמנהלים.
השאלה שעלינו לשאול היא כיצד כולנו – בעלי המניות בחינוך בישראל – ילדים, הורים, ובעיקר מערכת החינוך ומשרד האוצר - נותנים למורים ולמורות שלנו תחושה של כבוד, הכרה, הוקרה, שכר ותנאי עבודה שלהם הם ראויים? כיצד נאפשר להם להמשיך כחברה להשפיע על עתיד ילדינו ועתיד החברה בישראל? וכמובן אני ממליצה לראות את הסרט המצוין "לונאנה: יש יאק בכיתה”.
הכותבת היא ראשת המגמה החברתית־ארגונית במחלקה לפסיכולוגיה ומייסדת מסלול "מגדר בשטח", לתואר שני באוניברסיטת בר־אילן