לנוכח הקיפאון בזירה המדינית בשנים האחרונות, אני נשאלת לא מעט על דעתי בנושא. ובכן, דעתי מאוד ברורה: יש לחזור לשולחן המשא ומתן המדיני על מנת לחתור לסיום סכסוך הדמים בין מדינת ישראל ובין הפלסטינים. זהו אינטרס ישראלי מובהק, וכמובן גם אינטרס אזורי מהמעלה הראשונה. ככל שהסטגנציה בנושא הזה תימשך, ניגרר למקום מסוכן מאוד, שבו הפתרונות שהיום עוד נראים ריאליים ייהפכו בלתי ישימים לחלוטין.
לנוכח העובדה שכל הניסיונות לפתרון עד כה עלו בתוהו, כדאי לנסות משהו אחר, ואפילו לא צריך להמציא אותו מאפס. הוא כתוב בצורה ברורה בהחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2000, שאושרה גם בממשלת ישראל במסגרת החלטה 2331 משנת 2014.
על פי החלטה זו, הראשונה אי פעם שעסקה בנשים, מדינות העולם מחויבות לדאוג להשתתפות שוויונית של נשים במוקדי קבלת ההחלטות בנושאי שלום וביטחון, ולהטמעת חשיבה מגדרית בהחלטות אלה. זאת מתוך הבנה שנשים מביאות איתן לשולחן חוויות חיים שונות ונקודות מבט אחרות על סכסוכים אלימים, הנובעות מעצם היותן נשים. במילים פשוטות – כל עוד רק גברים ישבו סביב השולחן, המשא ומתן לעולם ייראה אותו הדבר ותוצאותיו יהיו דומות.
החלטה 1325 מבוססת על פרקטיקות שלפיהן בכל מקום שבו מעורבות נשים במוקדי קבלת ההחלטות, הן טובות יותר עבור כולם וכולן. מסתבר שנשים פועלות מאחורי הקלעים במבנים חברתיים בלתי פורמליים, אולם כשהן מבקשות להשמיע את קולותיהן ואת תוצרי השיחות הבלתי פורמליות, הקולות הללו מושתקים אל מול התותחים הרועמים או אל מול המבנים הפורמליים הידועים והמוכרים.
לאחרונה זכיתי להצטרף לנבחרת מובילה של נשים, ביוזמת עמותת "איתך - מעכי", המיועדת לניהול משא ומתן מדיני בראייה מגדרית, בשותפות עם MEPI ושגרירויות ארצות הברית וקנדה בישראל. לא מדובר במפגש חד־פעמי, אלא בסדרת מפגשים המעניקה כלים וידע פרקטי שיאפשרו לנשים לקחת חלק פעיל במשאים ומתנים לקידום שלום וביטחון, כחלק מבניית שדרה נשית משמעותית שתוכל לפרוץ דרך ולהשתלב בכל משא ומתן עתידי, בדגש על זווית ראייה מגדרית, בהנחה שזו תעניק הזדמנות ליציאה מהקופסה ומתבניות משא ומתן הישנות. המטרה בתוכנית הזו היא להביא לשולחן את האמירה של נשים בעניין ולהשפיע על קבלת ההחלטות, כך שימנעו את המלחמות הנוכחיות ואת המלחמות הבאות.
אז איך בפועל גורמים לקולות השקופים הללו להישמע? התשובה, שהביאה לסיום סכסוכים מזוינים בעולם, הייתה כאמור שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות המדיניות, הן בפתרון סכסוכים רוויי דם (כמו בקולומביה, ליבריה ואירלנד) והן בקידום מדיניות חוץ ופנים פמיניסטית (כמו בשוודיה, ניו זילנד, מקסיקו). מסתבר כי בניגוד לטענה על חוסר הניסיון של נשים בזירה המדינית, הפרקטיקה בעולם מוכיחה שדווקא הפרספקטיבה של נשים שינתה את מאזן הכוחות, כיוון שהן חתרו לרוב לפתרונות של ניצחון לשני הצדדים בניגוד לניצחון באמצעות הכנעת צד אחד, שהובילו עמיתיהן הגברים.
הכותבת היא אקטיביסטית פמיניסטית ולהט"בית, מתמודדת ברשימת מרצ בבחירות לכנסת, ומשתתפת בהכשרה לניהול משא ומתן מדיני בראייה מגדרית, מטעם עמותת "איתך - מעכי"