משטרת ישראל מתמודדת בשנים האחרונות בשלל חזיתות. רק בשנתיים האחרונות נהרגו שבעה שוטרים, עשרות נפצעו קשה, עשרות רבות באורח בינוני ואלפים נפצעו פציעות קלות במסגרת הלחימה של שוטרי ישראל כנגד טרור והפרות סדר.

אין משהו שמשטרת ישראל לא עושה: עבירות רכוש, טיפול באלימות משפחתית, מלחמה בסמים, פשיטות נגד נשק בלתי חוקי, אכיפה בדרכים, הגנה על מוסדות שלטון. השוטרים מתמודדים עם עשרות אלפי אירועים ביום. זה בלתי נתפס.

במדגם שערכתי, אשר כלל 600 אזרחים בגילי 30־45, מצאתי שהמשטרה זוכה ל־20% אמון באירועי "שיטור קלאסי" – עבירות רכוש, אכיפה וכו'. אולם 75% ממשתתפי הסקר הביעו אמון גבוה עד גבוה מאוד ביכולת המשטרה להתמודד עם טרור. הדיסוננס בלתי נתפס.

לאחר דוח מבקר המדינה שעסק בתפקוד המשטרה במבצע "שומר החומות" מתחתי ביקורת על אי־היכולת של המבקר לראות את התמונה הכוללת, שכן באותם ימים מדינת ישראל הייתה במצב מלחמה – חמאס ניסה לייצר התלהטות אזורית על הר הבית – והמפכ"ל נדרש אז לרכז מאמץ כדי לשמור את הבירה יציבה. במצב מלחמה אינך יכול להיות חזק בכל מקום. את המחיר שילמנו באירועים בערים המעורבות.

בפועל, המשטרה שלנו עושה מעל ומעבר, והשיפוט כלפיה הוא כפוי טובה. כל אחד מאיתנו נתקל בשוטר כועס וחסר סבלנות, אך האם זו הדרך לשפוט ארגון המתמודד עם עומסים בלתי סבירים?

הנתונים הבוחנים את אפקטיביות הפעולה של המשטרה כנגד נשק בלתי חוקי מראים עלייה דרמטית של עשרות אחוזים משנה לשנה. הדבר מעיד לא רק על המשאבים שהמשטרה משקיעה בעניין הזה, אלא גם באפקטיביות הפעולה נגד מכת המדינה הזו. ראוי להבין שכל פעולה כזו היא מבצע של ממש, שבא לידי ביטוי בסיכון חיי השוטרים.

התבוננות במספר כתבי האישום שהובילה אליהם המשטרה בארבע השנים האחרונות מצביעה על עלייה משמעותית בכלל החתכים. אז מדוע יש פער כל כך גדול בין עשיית המשטרה לרמת האמון בה? הנחת היסוד שלי היא כי התדמית הירודה של המשטרה פוגעת גם ביכולת שלה ליצור מצג ציבורי.

על כתפי השוטרים מוטלת משימה בלתי אפשרית. הם עושים ככל האפשר כדי לבצע את המשימה הזו בתקופה של מתיחות ביטחונית מתמשכת, היעדר כוח אדם, וחברה ישראלית מבעבעת. הם לא הכתובת היחידה.

יש פה צורך בשיתוף פעולה רב־מערכתי על מנת לרסן את האלימות והפשע בחברה שלנו. המשטרה היא רכיב בתוך המאמץ הזה. כאשר תפגשו שוטר, זכרו כי יריקה בפרצופה של המשטרה היא בעצם יריקה בפרצוף המדינה. 

הכותב הוא חוקר לענייני צבא וחברה וחבר תנועת "הביטחוניסטים"