כולם מזדעקים כלא מאמינים לנוכח המחסור ההולך וגדל במורים במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית־דתית בישראל. הצעירים והצעירות שבעבר הגיעו למערכת החינוך על מנת ללמד את הדור הצעיר דרך ארץ, לצד מקצועות לימוד חשובים, אינם מגיעים עוד והמערכת רחמנא לצלן נאלצת להתפשר על איכות המורים ועתידם של ילדי ישראל בסכנה חמורה.
המספרים העצומים נחשפים: זוהי כמות המורים החסרים במערכת החינוך
המשבר במערכת החינוך: "המחסור במורים - פוגע בפתיחת שנת הלימודים"
שוב טוענים איגודי העובדים כי רק כסף ימשוך צעירים למקצוע ההוראה, טיעון שלא הוכיח את עצמו בעבר. תוספות השכר המשמעותיות שניתנו בעבר לא הובילו לשינויים מפליגים במערכת החינוך ולא העלו את איכות עבודתם של המורים בהכרח. לאחר כמה שנים כולם התרגלו לתוספות הללו ושוב השתלטה על המורים תחושת הקיפוח המקצועי.
כל מי שנהנה מעבודתו ומתפקידו יודע שההנאה אינה תלויה בשכר. יהיה שכרו ושכרה אשר יהיה, רק תחושת מימוש עצמי לצד אוטונומיה מקצועית גורמת לנו לקום בשמחה בבוקר ולנסוע למקום עבודתנו. אנשים רבים שעזבו את סקטור ההייטק בעל המשכורות הגבוהות סיפרו על תחושת שובע מתכנות ומחשבים ורצון לממש חלקים אחרים בזהותם המקצועית שלא מומשו. אומנים גדולים המשיכו לצייר ולפסל לצד חיי עוני, אך היו מאושרים מיכולתם לממש את עצמם.
לעומתם, זה יותר מעשרים שנה שרפורמות ותקנות שבינן לבין חינוך אין דבר וחצי דבר רוקנו מתוכן חינוכי את תפקיד המורה והפכו אותו יותר ויותר ל"מעביר ידע", שעוצב ונכתב על ידי אחרים. המורים נדרשים היום להכין את תלמידיהם לבחינות, ללמד את החומר שעליו ייבחנו תלמידיהם, להימנע מלעסוק בנושאים ערכיים קונפליקטואליים, ולהיצמד אך ורק לתוכנית הלימודים ולחוזרי מנכ"ל משרד החינוך. מי שמעז לחרוג מקו זה ננזף, והלחץ להוביל את התלמידים להישגים בבחינות לא מותיר זמן רב למורה לעסוק בנושאים ערכיים או בנושאים העולים יום־יום על סדר יומנו.
זכורה לי החלטה למנוע ממורים להיסטוריה לבחור בעצמם נושאים שונים שתלמידיהם ילמדו לבגרות, נושאים הקרובים ללבם של המורים, ולחייב אותם ללמד תכנים מסוימים בלבד. למותר לציין, כי המורה שנמנע ממנו ללמד נושא הקרוב ללבו, כבר לא יקום בבוקר מלא מרץ וחדווה.
כאשר אדם שלמד שנים רבות והתמקצע אינו יכול לבטא את מומחיותו ונדרש במקום זאת למלא טפסים רבים וללמד תכנים שלעתים זרים לו, הוא מאבד עניין בעבודה, חש ניכור, נשחק, והדרך לחיפוש עבודה חלופית, במיוחד בגיל צעיר, קצרה.
החזירו למורים את הזכות והזמן ללמד ערכים המתאימים לקהילה שאותה בית הספר משרת ותואמים את התרבות והחברה הישראלית (כל עוד התכנים הללו לא פוגעים באחר) ולדון עם התלמידים בנושאים המעסיקים את כולנו בחיי היומיום. כך יוכלו מורים רבים, אידיאליסטים אמיתיים, לחוש מימוש עצמי עצום מעבודתם. במצב זה, המחשבות על עזיבת מקצוע ההוראה תידחקנה לקרן זווית.
הכותב הוא פרופסור מן המניין בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב