בימים אלה אנו עדים למגמה של צמצום לימודי התנ”ך וביטול בחינת הבגרות במקצוע זה, במסגרת רפורמת מקצועות המח”ר. במסגרת הרפורמה תיערך עבודת חקר רב־תחומית שתתייחס דרך נושא מחקר אחד לכמה מקצועות. אלא שטענתי היא: “תפסת מרובה לא תפסת”, קרי אם המורה צריך ללמד בה בעת גם ספרות, גם תנ”ך וגם היסטוריה – זה כמו שרופא כללי יצטרך להיות מנתח מוח, מנתח לב ומנתח עמוד שדרה בו זמנית. מורי התנ”ך צריכים להתעסק רק בלימוד התנ”ך לעומק עם כל המסרים החינוכיים הענפים שיש בו ולהדגיש את חיזוק הקשר לעם ישראל ולארץ ישראל. אומנם אפשר להשתמש באקטואליה לצורך הלימוד, אבל בוודאי לא במקום השעות שצריכות להינתן ללימוד מקצוע התנ”ך.
בהיותי תלמיד בבית ספר ממלכתי, למדנו לא מעט שעות תנ”ך, כולל תלמוד, ולא קראו לזה “הדתה”. היום לומדים מעט תנ”ך, והתלמוד נעלם לגמרי. ספר התנ”ך הוא ספר הספרים, וחשיבותו היא לא רק לעם היהודי, אלא לעולם כולו. בספר זה אנו פוגשים מסרים חינוכיים ומוסריים רבים כמו הבחנה בין טוב ורע, מהן התוצאות העלולות להיות בעקבות בחירה זו או אחרת.
התנ”ך מלמד על חשיבות הצדק בין כל המעמדות בחברה, על עזרה לזולת, על היחס הרצוי בתוך המשפחה, ראיית האדם כאדם, ולא כחפץ. התנ”ך מדגיש שאם נתייחס בצורה אנושית איש לרעהו, גם האדם המקבל יצא נשכר וגם האדם הנותן יצא נשכר לא פחות, וכך גם החברה כולה. כשאדם הולך לעולמו הוא לא לוקח איתו דבר בתכריכים, אבל היישום של שליחותו בעולם נשאר לנצח, כדברי שלמה המלך בספר קהלת (פרק ז’, פסוק א’): “טוב שם משמן טוב”; או כדברי דוד המלך בספר תהילים (פרק קמ”ד, פסוק ד’): “אדם להבל דמה ימיו כצל עובר”.
התנ”ך מדגיש את הקשר של העם היהודי לארצו, וכמו שאמר דוד בן־גוריון: “בתנ”ך נתגלה ייחודו וייעודו של העם היהודי, ורק בו ומתוכו מתקיימת הזיקה הייחודית המשולשת והנצחית בין הספר, העם והארץ, היא ארץ הצבי... התנ”ך עשה אותנו לעם עולם”. התנ”ך הוא היצירה הנפלאה ביותר מכל ספר אחר שנכתב אי פעם, והוא שייך לעם היהודי לדורותיו. סופרים ועורכים רבים ידעו לשזור את סיפורי התנ”ך באמצעים מתוחכמים ביותר וברעיונות גאוניים, שכל אדם המעמיק בסיפורי התנ”ך נפעם מהם כל פעם מחדש ומגלה בהם שוב ושוב רעיונות חדשים בעלי חשיבות עליונה גם לימינו אנו. התנ”ך מדבר לכולם, אין זה חשוב אם אתה דתי או חילוני או בעל דת אחרת ואפילו אתאיסט.
יש להחזיר עטרה ליושנה, קרי להעמיק בלימוד התנ”ך, להטמיע בקרב התלמידים והמורים את האהבה למקצוע התנ”ך ולא ללמדו בצורה רדודה ושטחית רק כדי לרצות גורם זה או אחר. המסרים שמביא התנ”ך לא יכולים להיטמע בקרב התלמידים בשיטה הרוחבית החדשנית.
הכותב הוא חבר הנהלה בחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן־גוריון ורכז תנ"ך בבית הספר אורט מעלות