קטטת השכר הנוכחית בין המורים לאוצר היא עוד אירוע שולי בהשפעתו על עתיד מערכת החינוך. גם הגעה להסכמות על הסכם שכר נוסף בין ארגוני המורים לממשלה לא תשפר את מצבה העגום של המערכת, אלא רק תוסיף טלאי על טלאי ותעודד בינוניות. כאשר שומעים את שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון אומרת כי המאבק על תוספת של כמה מאות שקלים למורים הוותיקים הוא מאבק על עתיד ילדינו, זה סימן מדאיג שמעיד עד כמה תפיסת מערכת החינוך בישראל היא צרה.
מערכת החינוך לא צריכה עוד הסכם שכר, אלא רפורמה אמיתית, אך לכל אורך הדרך עסקני ארגוני המורים מטרפדים כל שינוי שיקדם באמת את המערכת. לו באמת משרד החינוך וארגוני המורים היו מבינים את בעיותיה החמורות, הם היו דורשים ראשית לכל גמישות העסקה, ואחר כך ייעול המערכת המסורבלת והארכאית, שינוי שיטות הלמידה, העלאת רמת המורות והמורים, ומעל הכל תגמול למצוינות. כל אלה הם־הם עתיד ילדינו, ולא רק הסכם שכר שנועד לשמר את הקיפאון במערכת.ייאמר כבר כעת, יש בישראל מורים לתפארת, וכפי שחשוב לשפר את משכורתם של האחיות והשוטרים, כך יש לעדכן את שכר המורים, וגם האוצר צריך להכניס את היד לכיס.
אלא שהסכם השכר אינו חזות הכל. כבר מאז רפורמת דברת, שהייתה הרפורמה המקיפה ביותר שהוצעה אי פעם במערכת החינוך, עמדו ארגוני המורים על רגליהם האחוריות והסיטו את המאבק רק לשכרם ותנאיהם, מבלי לדאוג באמת לעתידה ואיכותה של מערכת החינוך. למרבה הצער, הולך ומתחוור כי ארגוני המורים הם הבעיה ולא הפתרון, והתנהלותה של יפה בן דוד לא מוסיפה כבוד, לא למורים ולא לכולנו, ורק פוגעת בעתיד המערכת. גם השקיפות והדמוקרטיה בתוך ארגוני המורים הן מהם והלאה.
ראשית, יש לטפל בספינת הענק הארכאית והמסורבלת, במשרד החינוך עצמו, שתקציבו העצום כמעט 70 מיליארד שקל, שני רק לתקציב הביטחון - שם יש לייעל ולקצץ. נוסף על כך, אם לממשלה באמת חשוב עתיד החינוך, אז מדוע תנאי הסף ללימודי החינוך באקדמיה הם הנמוכים ביותר? כל דכפין ילמד ויהפוך למחנך ילדינו. אם החינוך ועתיד ילדינו, כמאמר הקלישאה החבוטה, הם בראש סדר העדיפויות, מדוע אף אחד לא טורח להעלות את רמת המורים? ואחרי שכבר נכנסו לכיתות, מדוע המערכת לא מתגמלת מורים טובים, ותחת זאת מגינה על מורים רעים כך שלא ניתן לפטרם? גם שיטות הלמידה מיושנות בואכה המאה ה־21, שלא לדבר על הקיבעון המחשבתי המעודד שינון במקום חשיבה יצירתית, ולמידה לבגרות בשיטת פס ייצור בלי כל הרחבת אופקים.
נראה כי התוכנית שהציע שר האוצר אביגדור ליברמן בהחלט מתייחסת לפחות לחלק מהעקרונות החשובים האלה. בניגוד לכך, החלטתם התמוהה של שרת החינוך, כמו גם ראש הממשלה לפיד, לתמוך באופן חד־צדדי בארגוני המורים, תמוהה ואינה מועילה בעליל. עם ישראל הוא עם הספר, עם שהביא לעולם ידע והישגים מופלאים, ותלמידים ישראלים רבים זוכים להצלחה. אלא שהצלחתם אינה בגלל, אלא למרות מערכת החינוך הבינונית ולמרות אוזלת ידן של כל ממשלות ישראל בטיפול במשאב החשוב ביותר – המשאב האנושי.