בטור "משטרת המחשבות", שפורסם מעל דפי עיתון זה ביום שישי האחרון, מסיט מר אלון בר את הדיון מהתבטאויותיו החריגות לעבר מישור של פגיעה בחופש הביטוי. תרגיל שקוף וצפוי שגורם להתייחס בספק רב להתנצלותו על התבטאויותיו.


מיד לאחר שקראתי את דבריו של מר בר, רצתי לקרוא את המכתב ששלחתי לאחר הפרסום בתקשורת על התבטאויותיו הנוראיות כלפי אנשי רפואה בכירים. בניגוד לטענותיו, אין במכתבי למנכ"לית משרד התפוצות ולמנכ"לית הסוכנות היהודית כלום בנוגע לכך שהיה בין מקימי ארגון מח"צ, וגם לא התלוננתי על דעותיו וגם לא על מחשבותיו.

התלונה היחידה הייתה על הסגנון ועל השימוש בביטויים שאינם ראויים בשיח הציבורי, ואני מצטט ממכתבי: "אמירות מסוכנות של מועמדים לתפקיד, כמו לגופם של אנשים ובצורה בוטה ומשתלחת בשם חופש הביטוי, הינן בבחינת דגל שחור".


אומר אלון בר: דבריי נאמרו כאדם פרטי הרבה זמן לפני שנבחרתי לתפקיד, והם אינם חורגים באופיים מהמקובל ברשתות החברתיות. בעיניי לא סביר שדברים שנאמרו כאדם פרטי, לא יובאו בחשבון בבחירת אנשים לתפקיד ציבורי. הרי מה שאמרת מעיד על מי שאתה ועל האופן שבו אתה עלול לנהוג כאיש ציבור. נכון, כנראה שלא צריך להביא בחשבון את האמירות הבוטות של אותו אדם כלפי חברו למשחק בארגז החול בהיותו בן 5, אבל אמירות שנאמרו בשלוש השנים האחרונות הן "זמן רב לפני"? והסטנדרט המקובל ברשתות החברתיות הוא באמת נמוך ביותר ולא צריך לשמש כאמת מידה למי שמתמודד על תפקיד ציבורי.


עוד טוען מר בר שהציוצים שלו היו כתגובה למתקפות עליו מטעם חשבונות רשמיים של משרד הבריאות. האם הציפייה של מתנגדי המדיניות הממשלתית היא שלהם יינתן חופש ביטוי מלא, ואילו הגורמים הרשמיים לא יגיבו? לא יאמרו שאין אמת בדברי המתנגדים? שהם מסלפים וממציאים? שמחברים דבר לדבר בלי כל בסיס?


מבחינתו של מר בר, הכל מותר. מותר לקרוא לרופאה מסורה "רוצחת"; מותר לומר על פקידי ציבור אמירות כמו "נלקחנו כבני ערובה בידיהם של מטורפים ופושעים"; או "חבורה של רוצחים, לא פחות"; או "מטורף – פשוט מנהלים אותנו רוצחים". מותר לומר על הנחיות הממשלה "אתם מוזמנים לדחוף לתחת כל הגבלה והנחיה שלכם".


כל זה נכתב אישית על ידי מר אלון בר, ואין כאן "מעידות", כפי שהוא וחבריו מנסים לטעון. מדובר בהתבטאויות חוזרות בשיטתיות, שמתירות את דמם של נושאים במשרות ציבוריות. אדם כזה לא יכול להיות נושא משרה ציבורית במובן הרחב של המושג הזה. מערכת המיון לתפקיד כשלה כשלא איתרה את הבעייתיות במינוי במהלך המיון "הקפדני" שעבר מר בר, לדבריו.


אבל כל זה לא שווה כלום אם הוא לא יוביל, ולו במעט, לשיפור השיח הציבורי ולהסרת האמירות הבוטות שניתן לפגוש יום־יום בהקשרים שונים, ולא רק בנוגע למדיניות הממשלה במאבק במגיפה. הלוואי ומר בר, כחלק מחשבון הנפש שהיה אמור לעשות, היה לוקח למקום הנכון את כושר הארגון, הביטוי והמנהיגות שהוא ניחן בהם, לדבריו, כדי להילחם בשיח הציבורי הירוד ובהשתלחויות הנפשעות בנושאי משרה ואחרים.


אבל כנראה שזה לא יקרה, כי במקום זאת בוחר מר בר להפחיד אותנו כי "השלכות הרוחב" של הפעילות נגדו יובילו לפגיעה בחופש הביטוי ויפגעו באוכלוסיות שונות. להפחדות הללו אין כל בסיס. הרבה יותר מפחיד אותי שהתבטאויותיו מהעבר הלא רחוק ימשיכו להיות נוכחות בשיח הציבורי ואף יחריפו.


לטעמי, הדמוקרטיה הישראלית חזקה וחופש הביטוי שריר וקיים, ובוודאי שלא המאבק בקורונה מהווה להם סכנה. הסכנה היא בשיח ציבורי שרווי בשנאה חסרת גבולות. באשר לשיח המקצועי סביב חיסונים, סגרים, תו ירוק ועוד, אני מכבד את הדעות השונות ומוכן להתעמת איתן על כל במה, ובתנאי שהשיח יהיה מכבד.

הכותב הוא מנכ"ל משרד הבריאות