רק שוטים גמורים מבקשים לשכנע אחרים שהם היו רואים מראש את מה שאחרים ראו רק לאחר מעשה; מה שגורם לי לקבוע שהנחת העבודה שראש הממשלה לשעבר אחראי, לכאורה, מיניסטריאלית, למעידתם של בני אדם שיצאו דרך מעבר צר שיש בו מדרגות, מה שגרם למעידתם של רבים אחרים, שחלקם נדרסו למוות בידי המוני בני אדם ששעטו קדימה בבהלה - היא איוולת שאין הדעת יכולה לסבול. היא גם מובילה אותי לחשוב שמכתב האזהרה שנשלח לבנימין נתניהו, לא מן הנמנע שמניעים זרים לכאורה עומדים ביסודו.
סדר הדברים מעיד על משהו אחר לגמרי: מבקר המדינה נתן את דעתו, בזמנו, לסידורי הבטיחות בהר מירון. הממשלה לא נותרה אדישה, ועוד ב־2011 ביקש שר האוצר באותה העת, יובל שטייניץ, להעביר את השליטה במקום לידי המדינה בדרך של הפקעת המקרקעין בדרכים המקובלות בחוק; ובכך להוציא את השליטה מידי עמותות שונות שהופעלו מתוך חצרות של אדמו”רים.
בשנת 2013 יאיר לפיד, אז שר האוצר, חתם על צווי הפקעה. נתניהו, ראש הממשלה, תמך במהלך. יהודה וינשטיין היה אז היועץ המשפטי לממשלה. אלא שמאותו שלב השתבשו הדברים. הוגשו עתירות לבית המשפט העליון, ושופטיו, כדרכם בקודש, החליטו להתערב. מתוך יוהרה שאין להבין את פשרה, לטעמי, כמו באין־ספור מקרים אחרים, הם מנעו את ההפקעה בצווי ביניים והותירו, בפועל, את כל המהלך באוויר במשך קרוב לשש שנים.
אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי בתקופה הזאת, ניהל את העימות המשפטי מטעם המדינה. בסופו של דבר, כפו השופטים פשרה רעה: הם הורו על ניהול משותף בידי “ועדת חמישה”. נתניהו לא היה מעורב, מטבע הדברים, וגם אין זה מתפקידו של ראש ממשלה לרדת לרזולוציות כאלה; מה גם שהוא כבר היה מסובך בכתב האישום שהוגש נגדו. כל ניסיון שלו לחלוק על פסיקתו התמוהה של בית המשפט או על התנהלותו של היועמ”ש היה מתפרש לא טוב; וזה כל הסיפור.
מכל מקום, לטעמי, מינויה של השופטת (בדימוס) דבורה ברלינר, חיילת נאמנה בחונטה המשפטית, לא היה מקרי. חלום הביעותים של אסתר חיות עלול להיות, לתפיסתי, שר משפטים שיבקש להכניס קצת שפיות במערכות המשפט; מה שבוודאי יקרה אם מחנהו של נתניהו ינצח בבחירות.
אין לי דרך אחרת להסביר את אי־זימונם של חלק מהנוגעים בדבר להעיד בפני הוועדה. הם בוודאי היו יכולים להסביר מה גרם ליועמ”ש להסכים לניהול משותף עם החסידויות. המקום הרי נוהל במשך עשרות שנים בדרך שערורייתית. מבנים לא חוקיים. דרכי גישה משובשות; ועוד כיוצא באלה.
יכול להיות שאני חושד בכשרים, אבל ריח לא טוב עולה באפי. מצהלות השמחה בקרב חוגים מסוימים מעוררות בי בחילה. בד בבד, אני בטוח שהעוולות המשפטיות שהציבור נחשף אליהן מעת לעת, בבית המשפט המחוזי בירושלים, רק יגבירו הפעם את הרצון של רבים לגרום להכרעה שתמנע את הסבב השישי שיש מי שמייחלים לו.