התחקיר שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" על מערכת החינוך החרדית־חסידית במדינת ניו יורק מסעיר את הרשת החרדית גם בישראל, ובצדק. התחקיר התמקד ברמת הלימודים הכללית הירודה בבתי הספר החסידיים, שמתבטאת בחוסר לימודי חשבון, מדעים, ואפילו שפת המדינה - אנגלית. המתראיינים מונים את הקשיים והחסמים העומדים בדרכם להשתלב בשוק העבודה ובאקדמיה. בנוסף, עסק התחקיר במימון שבתי הספר זוכים לו.

הפיד האמריקאי החרדי מתפצל לשניים בעקבות התחקיר: פעילים חרדים בעבר ובהווה שמגיעים מקהילות חסידיות סגורות כמו סאטמר, שעמלו על התחקיר הזה במשך קרוב לעשור ומאושרים שהאמת הכואבת יוצאת לאור. החלק השני מורכב בחלקו מחסידים, שהתחקיר מדבר על מוסדות שלמדו בהם או שבהם ילדיהם שוהים כרגע, אך גם מתומכים ממעגלים חרדיים רחבים יותר, חלקם משכילים, שרואים בפרסום ניסיון להתערבות באורח החיים החרדי ואפילו אנטישמיות.

העירוב של הנושא התקציבי לתוך הנושא הלימודי עושה שירות דוב לתחקיר. הוא מעורר כעס ופחד בקרב הקהילות החסידיות המותקפות, שגם כך לא פתוחות לשינוי. ולא רק הן, הקהילות הליטאיות שכן לומדות ליבה, ואפילו הקהילות האורתודוקסיות המודרניות - חשות מאוימות מהעיסוק הנרחב בתקציבים. העיסוק בתקצוב מסיט את הדיון למחוזות שוליים כשליבת העניין - רמת הלימודים - נזנחת.

בארצות הברית, ובמדינות רבות אחרות, חיוב לימודי הליבה בבית הספר אינו קשור בכלל לתקצוב. גם בתי ספר פרטיים שאינם מתוקצבים, מחויבים בלימודי ליבה מתוך מחשבה שזוהי זכות בסיסית של הילד. 

בממשלה האחרונה פעלנו יחד כלובי כדי לחוקק את חוק חינוך ממלכתי חרדי, תיקון לחוק חינוך חובה, שיחזק את זרם החינוך הממלכתי חרדי (הממ"ח) שהוקם לפני כעשור. במקום לנצל את ההזדמנות הפוליטית הנדירה ולחוקק את החוק, הממשלה יצרה מתווה חדש מיוחד לבתי ספר חרדיים, שבמסגרתו תלמודי תורה לבנים שיתגברו לימודי ליבה, יקבלו תוספת תקציב. המתווה הזה, המכונה "מתווה בעלזא" על שם החסידות הגדולה שהובילה אותו, הוא בכלל רעיון שהגיע מאגף תקציבים, שמתנגד לחיזוק הממ"ח, ככל הנראה כחלק מאי־חיבתם הרגילה למערכת החינוך הציבורית, ופעילותם הקבועה לחיזוק מגמות ההפרטה במערכת. 

היו שביקרו את התוכנית מהותית, היו שראו בה פתח לשינוי חיובי, אך מה שקורה כרגע במסגרת סגירת הרשימות לקראת הבחירות הוא הורדת המתווה מהשולחן. בהסכם שנחתם בין יהדות התורה לחסידות בעלז, מוסכם שבעלז יוותרו על המתווה, ובמקומו יהדות התורה תדרוש מכל קואליציה שתצטרף אליה להגדיל את תקציבי החינוך החרדי, ללא קשר ללימודי הליבה.

המשותף לניו יורק ולישראל הוא שבסוף, עם תקצוב או בלי תקצוב, אין כמעט שום פיקוח על כך שלימודי הליבה נלמדים כפי שצריך. לפוליטיקאים מצדם ממשיך להיות שווה לסגור דיל עם הממסד הפוליטי החרדי, ולהפקיר את הילדים החרדים לגורלם. 

פויפר היא מנהלת ארגון "הציבור החרדי ממלכתי"; צ'רנוביצקי היא מנהלת תוכניות חרדים בקרן ברל כצנלסון וחברת אגודת ידידי הממ"ח