בנאום שנשא לאחרונה, חשף ראש השב”כ רונן בר את אחד האיומים האסטרטגיים לביטחונה של ישראל. בניגוד למצופה, הוא לא הביע חרדה מהגרעין האיראני, הטרור מעזה או פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה: לדבריו, השסע הפנימי הוא “האתגר המורכב ביותר העומד בפני ישראל”. בר ציין גם את הגורם המרכזי לכך: “ניתוץ המכנים המשותפים ההיסטוריים”.

הקשר בין החולשה הפנימית לסכנה החיצונית מובהק. “מאות אלפי עיניים וידיים מתפללות לחולשתנו כי תבוא”, אמר משה דיין על קבר רועי רוטנברג ב־1956. דבריו תקפים גם היום, ואף ביתר שאת. האויב נחוש וסבלני, מתבונן, מודד את חולשותינו ומתכנן צעדיו. תיאוריית “קורי העכביש” המפורסמת שהגה חסן נסראללה ממשיכה להיות חלק מהדוקטרינה של ארגוני הטרור ששואפים לראות אותנו מתפרקים מבפנים.

אבל מה רע במחלוקת? הרי היהדות רבת פנים. משחר ימי האומה, הממלכה, תקופת החשמונאים, הגלות והמדינה, התקיים פולמוס פנימי על אופי הממלכה והמדינה, ומתוכו צמחה הזהות הלאומית שלנו. מאז ומתמיד הייתה עליו גאוותנו. כמאמר המדרש היהודי, “אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה”. ואכן, מחלוקות בית שמאי ובית הלל במשנה, אביי ורבא בגמרא, בן־גוריון וז’בוטינסקי בתקומה, למרות שהיו עקרוניות ולוהטות, השביחו והפרו את האידיאולוגיה. מה הפך את הסיכוי לסיכון ואת המפרה למפורר?

אין מנוס מלקבוע כי בשוך תנופת הקמת המדינה וביסוסה נקלע דורנו, השלישי לתקומה, למבוכה והחל תר אחר משמעות וזהות. על המבוכה השתלטו קיצונים ובעלי עניין שאינם מחפשים את עמק השווה אלא התנגחות, והם שהופכים את המחלוקת למריבה. אובדן בסיסי הזהות המשותפים הפך מחלוקות מפרות לשסעים מרים ומסוכנים. את הפתרון נתן ראש השב”כ בפשטות ובבהירות, כשקרא לנו להפסיק לנתץ את המכנים המשותפים ההיסטוריים שלנו, ותחת זאת לבססם מחדש ולהתלכד תחתם.

ומהם אותם ערכים משותפים? ההיסטוריה מעניקה לנו תשובה ברורה: שיבת היהודים לארצם והחייאת שפתם, תרבותם ולאומם התאפשרו בזכות היהדות והציונות שלנו. אמת, אנחנו חלוקים לגבי הפרשנויות המדויקות מהן יהדות וציונות, ומה הן תובעות מאיתנו. אבל אלו מחלוקות בונות, לא מחריבות. ולכן אל לנו להירתע מהן. עלינו לחבק אותן ולנהל אותן כדרך שניהלו אבותינו את מחלוקותיהם, מתוך שותפות גורל ואחדות מטרה.

יהדות וציונות, שני יסודות זהותנו, הן מעיין כוחנו. הטוב הציוני המשותף לכולנו. אליהם עלינו לשוב ותחתם להתלכד מחדש. על בסיס הסכמה זו נוכל להמשיך לשמר מחלוקות אידיאולוגיות, גם קשות ועמוקות, בלי לפורר את החברה מבפנים. דווקא עכשיו, בזמן הקמפיינים של המפלגות השונות, נדרשת מאיתנו אחריות לעמוד באתגר המשותף - מול הסכנה. 

הכותבת היא מנכ״לית הקרן למנהיגות ציונית