הציבור בישראל התוודע לאחרונה לאירוע דרמטי ומטלטל: אישה שטופלה בטיפולי פוריות והייתה בשבוע ה־30 להריונה גילתה כי העובר שברחמה הוא של זוג אחר, שטופל אף הוא באותה מרפאת פוריות. המקרה הזה מעלה שלל סוגיות: מי האמא? מה יכולים בני הזוג השונים לעשות? מה המעמד המשפטי של הילד? כיצד יש לנהל את המקרה הזה ומקרים דומים?

למעשה האישה במקרה המדובר נושאת ברחמה ילד שכל המטען הגנטי שלו, הן מהאם והן מהאב, שייך לזוג אחר, מעין פונדקאות. אך להבדיל מהסדרי פונדקאות בהסכמה - שבהם הזוג המיועד (שנזקק לשירותי פונדקאות), הפונדקאית והוועדה הארצית אישרו את ההסכם ואת שיקרה במהלך ההריון ולאחר סיומו - כאן הפונדקאות “נכפתה” על האישה, ותוצאותיה קשות לכל המעורבים.

חוק הפונדקאות מאפשר בנסיבות חריגות לאם פונדקאית לחזור בה מן ההסכם לנשיאת עוברים ולאפשר לה להחזיק בילד כל עוד לא ניתן צו הורות להורים המיועדים. דעתי היא כי במקרה של פונדקאות כפויה, אם תרצה בכך, האם הנושאת צריכה להיות מוכרזת כאם ואפוטרופוס של הילד. אם האם נושאת ההריון לא תרצה בכך, בני הזוג השני יהיו בעלי זכות ראשונים לקבלת מעמד משפטי של הורים בדומה להליך פונדקאות רגיל (צו הורות).

בשלב זה אין מידע לגבי מה שאירע לעוברים של בני הזוג הראשון – אם הם נותרו במעבדה או שמא הוחזרו לרחמה של אישה אחרת. הדברים מסתבכים אם הטעות התגלגלה הלאה, והעובר של הזוג הראשון נמצא ברחמה של אישה שלישית. אם כך קרה, הרי שלא יהיה מנוס מאיתור כל הזוגות המעורבים ופרישת הקשרים הגנטיים בין הנשים ההרות ובין העוברים שברחמן, תוך יצירת רשת הסכמות קבוצתית. התהליך כולו עלול להיחסם במידה שאחת הנשים ההרות תסרב להיבדק, ואין זכות חוקית לכפות זאת עליה.

בשם הזכות לדעת את האמת אנחנו עלולים לצאת למסע לאיתור מקרים נוספים שאולי אירעו בעבר. כאן המקום להדגיש כי החוק בישראל קובע מפורשות כי רק בית משפט מוסמך לתת צו לבדיקות הורות, גם במקרים שבהם מי מבני הזוג חושד שאחד מילדיו אינו צאצא גנטי שלו. הסיבה לכך היא מניעת מצבים של קביעת ממזרות, והמשמעות הקשה הנובעת ממנה לילד ומשפחתו.

רפואת הפריון עוסקת בתחום רגיש מאין כמוהו, וחובה על כל העוסקים במלאכה לנהל ולגדר את הסיכונים לטעויות. העלויות של פרשה זו יהיו עצומות – הן בפיצויים, הן בתשומות שיידרשו לתיקון וניהול, אך בעיקר במשבר האמון שעלול להיווצר בציבור. הטלטול שעוברים בני המשפחה קשה מנשוא, וכולי תקווה שיימצא להם מזור, תוך היצמדות לכללי ההכרעה האתיים בישראל. 

הכותב הוא ראש המרכז למשפט, אתיקה ומדיניות בקריה האקדמית אונו