יום הכיפורים הוא יום של בקשת סליחה בעיקר ממעשים לא ראויים שבין אדם לחברו, קל וחומר ממפקד צבא העם שאתה עומד בראשו, ופעולותיך הן בסוגיות של חיים ומוות לפקודיך ולמצפונך כאדם ולוחם.

אמירת אמת היא חלק מהקוד המוסרי של צה"ל, וחייבת להיעשות במידה הראויה בכל מקרה, קטן כגדול, בחיי השיגרה של הצבא ובעיתות מלחמה, לשקר של מפקדים לא ראויים אין רגליים, ותוצאותיו הן לא רק השחתה מוסרית, אלא פגיעה אנושה ורבת פנים בכשירות הצבא לעמוד במטלותיו ככוח לוחם, ואם נשקר בשגרה השקר יפיל את רגלי לוחמינו בקרב.

הייתי רוצה לכוון את דברי לשני אירועים שאתה עמדת במרכזם. האחד הוא נחל חילזון ב-7 בינואר 2019 כאשר גופתו של אביתר יוספי מסיירת הצנחנים מוטלת במי הנחל וחברו לאימון רון הדר שניסה להצילו, ניצב מול מפקד החטיבה אל"מ יקי דולף, מפקד גדוד הסיור סא"ל ישי רוזיליו ומפקד מגמת ההכשרות בגדוד (ממ"ג), רס"ן יותם רוף. לשלושתם היתה מטרה אחת, לימים, אמר הדר שכל מטרת המפקדים הייתה לחלץ ממנו "הודאה" שתפקודו בשטח היה זה שהוביל למות חברו. 

ובתיאורו המצמרר של רון הדר - בעוד אלה מטיחים בו האשמות, גופתו של יוספי עדיין הייתה נשטפת במים, בלא לעשות דבר אנושי לקחתו מהם ולהעלותו ליבשה למען שמירה על כבוד החלל.

מכאן ואילך, אדוני הרמטכ"ל, עמדת מהצד, וחזית כיצד קצינים אלה, זיהמו לא רק את החקירה של מצ"ח, בלחצם על הדר ועל חבריו לתאר את מהלכי האימון הכושל והקטלני שתכננו, אלא גם להוסף חטא על פשע, ולרמוס את כבודו ונשמתו של הטוראי הדר שרק ניסה לספר כיצד יצא לאימון הנוגד את יסודות הבטיחות, ותיאורו, ללא כל כוונה מצדו, היה עלול לפגוע בשמם ובקידומם. כאן אדוני הרמטכ"ל - כשלת כשל כשלא קראת לסדר את יקי דולף והמשכת לקדם את סא"ל רוזיליו לתפקיד מח"ט יהודה בדרגת אל"מ.

והנה, בפרשת מפקד אגוז סא"ל אפרים תהילה, כאשר שניים מבחירי קציניו, רס"ן אהרון אופק ורס"ן איתמר ז"ל אלהרר נהרגו בירי טרגי דו צדדי - ראוי אז היה לבחון את הדחתו, אבל בד בבד לבחון, האם צה"ל תחת פיקודך מתמודד עם הרעה החולה הזו שמלווה את צה"ל, כאילו הייתה גזירה משמים, והירי "הדו צדדי" הזה הראה שזרוע היבשה שאתה המפקד שלה, מתנהלת בתקופת כהונתך בצורה הטעונה שיפור יסודי ומעמיק.

הדחתו מהצבא של תהילה בגין שקר בנושא הפעלת לבנת חבלה ושריפה שנגרמה, החטיאה לדעתי את המטרה, שהיא אמירת אמת ולא חשובה הדרגה או התפקיד, שכן קיימת בין השאר בזרוע היבשה של צה"ל, רעה חולה שבה בסיום אימון חטיבתי למשל, כאשר נערך תחקיר במפקדת החטיבה והאוגדה, מסתבר (כך נזכר בירחון מערכות) שמג"ד אחד לעולם לא יעיר למשנהו על תקלות וכשלים טקטיים שראה בזמן האימון, ומסיבה זו בהיעדר לקחים טקטיים חיוניים שכאלה אנו משלמים מחיר דמים בשדה הקרב, והשקר, האח הגדול של הטיוח, העלמת מידע, והיעדר תרבות של אמת בפיקוד הבכיר של צה"ל משליך את עצמו לדרג הגדוד כיחידת היסוד הלוחמת של הכוחות העוצבתיים.

תהילה סבר אולי, שהשקר הקטן שלו יסולח לו בתרבות הקלוקלת, הזו אבל לחשוב שמפקדים כיקי דולף, ישי רוזיליו ויותם רוף ממשיכים בצבא כאילו לא קרב דבר במעשיהם, היא היא המשכה של תרבות השקר ואי אמירת אמת המתחילה בדברים "הקטנים" ונגמרת בטרגדיות הגדולות המלוות אותנו. וטוב תעשה אדוני הרמטכ"ל לקראת סיום תפקידך, שתרד לגורמי השורש של התרבות הארגונית כי בחיינו הדבר.
חתימה טובה.