אם מדינת ישראל הייתה זקוקה לגורם כלשהו שיגביר את גובה הלהבות במערכת הבחירות החמישית בשלוש השנים האחרונות כדי להפוך אותה לעוד יותר תוססת - היא קיבלה את זה בהסכם הגז (או אם תרצו, בהסכם "תיחום הגבול הימי בין ישראל ללבנון"). זה הוויכוח שהופך להיות מוקד הבחירות הקרובות, פחות מ־20 ימים לפני ההליכה לקלפיות.
לא עוד "כן ביבי, לא ביבי". יש כאן ויכוח על משהו מוחשי, שכבר הספיק לייצר כותרות עוד לפני שהיה ברור מה כתוב ומה סוכם בין ישראל ללבנון בעזרת שליחו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לנושא זה, המתווך האמריקאי־ישראלי עמוס הוכשטיין, שיש לו חלק חשוב בהשגת ההסכם.
כמו בתסריט ידוע מראש, הליכוד, ובראשו בנימין נתניהו, עטו על ההסכם הזה כמוצאי שלל רב, כדי לנגח באמצעותו את ממשלת המעבר. הם לא החמיצו ולא יחמיצו שום במה והזדמנות כדי לתקוף את ההסכם של ממשלת המעבר. זאת בליווי מסע הפחדה וסיפורים מעוררי דאגה, על ויתורים מדאיגים שהממשלה הזו עשתה ללבנון, ויתורים שיעשירו לדבריהם את חיזבאללה ויסייעו לטרור הנתמך על ידי האיראנים במאבק נגד ישראל.
גם העובדה שצה"ל, השב"כ, המוסד והמל"ל תומכים בהסכם ורואים בו הסכם חיובי וטוב - לא שינתה את תמונת המצב. עבור נתניהו והקמפיינרים שלו ההסכם הזה הופך להיות מוקד הבחירות החמישיות, וכפי שזה נראה – בכך יתמקד הליכוד בקמפיין שלו בימים שנותרו עד ליום הבוחר. זאת במגמה לקעקע את הכוונה של ראש הממשלה יאיר לפיד ושותפיו לממשלת המעבר להפוך את ההסכם הזה להישג מדיני, ביטחוני, כלכלי והיסטורי, עם השלכות חשובות לעתיד.
בליכוד ינסו לצייר את ממשלת המעבר כממשלה חסרת אחריות, שנכנעה ללחצים ולאיומי חיזבאללה, תוך ויתור על טריטוריה ישראלית ועל נכסי גז חשובים שערכם מיליארדי שקלים. מנגד, ממשלת המעבר תהפוך את ההסכם הזה לעוד הישג ברשימת ההישגים שהיא מציגה לאחרונה, בתקופת כהונתה הקצרה יחסית.
בתגובה לקמפיין הליכוד, היא תציג את ההסכם ככזה שעונה על כל הדרישות שהציגה ישראל בפני הלבנונים, כאשר גם בוטלו השינויים שהלבנונים דרשו להכניס בו. בממשלה ידגישו כי מדובר בהסכם ששומר על האינטרסים הישראליים מכל הבחינות, ושזוכה לתמיכה של כל גורמי הביטחון בישראל.
מובן שלמאבק הקמפיינים הזה יצטרפו עתירות לבג"ץ, שינסו למנוע או לעכב את חתימת ההסכם. העותרים יטענו שמעבר לעובדה שלדבריהם מדובר בהסכם רע לישראל, מדובר בהסכם שממשלת המעבר, שאין לה רוב בעם, לא יכולה לחתום עליו.
גם הלבנונים, שערים למציאות הישראלית ולמאבק בין האופוזיציה לממשלת המעבר, הבינו שזה לא זמן לוויכוחים. לכן הם אישרו את ההסכם כפי שישראל הציגה אותו על מנת לזרז את ההליך. האישור הלבנוני לא פועל לטובת נתניהו וחבריו לאופוזיציה, שציפו שההסכם ייגנז עד לאחר הבחירות. מה שמוביל את הליכוד לקמפיין שבו יתקוף בשצף קצף את ההסכם.