חכם אלמוני אמר: "מחצית מהעם לא קוראים עיתונים ומחצית מהעם לא הולכים לבחור. יש לקוות שמדובר באותה מחצית". לחכם יש תקוות, אבל המציאות קשה ומאכזבת: אחוזי ההצבעה בישראל הולכים ויורדים. משיאים של מעל 85% הצבעה, אנו עומדים כיום על כ־65%. לקנא באוסטרליה, מלטה ולוקסמבורג שבהן כ־90% ומעלה מצביעים.
שלושה שבועות לבחירות: נתניהו לא מצליח להגיע ל-61 | סקר 103FM
אלו מדינות שהסוגיה הכי דרמטית אצלן היא אולי השאלה באיזה צד של המדרכה לאפשר לרוכבי האופניים לרכוב. אחוזי ההצבעה שלנו ממקמים אותנו באזור המקום ה־32 ברשימת ה־OECD. לא נמוך אבל לא מכובד.
הפוליטיקאים הישראלים נמנעים מלעסוק בסוגיה מחשש פוליטי. למרבה הצער, האימפוטנציה של הפוליטיקאים שלנו בסוגיה זו אינה מלמדת על מוסריות יתר אלא על בורות יתר, מה שמביא אזרחים רבים להפוך לאדישי בחירות במקרה הטוב, וסרבני הצבעה אידיאולוגים במקרה הרע. ומדוע בורות? כיוון שגם מי שלא מצביע משפיע. שלא לדבר על הרמאות האזרחית: אנחנו מקבלים יום חופשה בשכר כדי להצביע, אבל הולכים לעשות מנגל.
סוגיית חובת ההצבעה והסנקציות שלצדה לא הפכה מעולם לאג'נדה מרכזית של אף מפלגה בישראל. מדוע? בעיקר בגלל חנוונות פוליטית, אבל גם משום טיעונים ענייניים. המתנגדים טוענים שמדובר בסכנה לדמוקרטיה. "לתת זכות הצבעה להמונים זה כמו לתת את ניהול הבית לידי הילדים", אמר ביסמרק.
המחמירים יותר סבורים שהצבעה המונית תוביל לקלפי אוכלוסיות חסרות דעת ובינה, קיצוניות וגזעניות, שיביאו עמן חורבן דמוקרטי. יש הסבורים שלהכריח את האדם ללכת לקלפי זה פגיעה בחירות הפרט. בנוסף, לטענתם, הנאנסים להצביע יטילו לקלפי פתקים חסרי משמעות מתוך מחאה, ורצון העם האמיתי ישובש.
כמעט 30 מדינות אירופיות ודרום־אמריקאיות מטילות קנסות או עונשי מאסר, מציינות "לא הצביע" בתעודת הזהות כאקט של קלון ומונעות חידוש רישיון נהיגה ממי שלא הגיעו לקלפי. האכיפה? חלקן מחמירות וחלקן מקילות. ישנן מדינות קיצוניות אף יותר, כמו סרביה ומונטנגרו, שביטלו את תוצאות ההצבעה מכיוון שאחוז ההצבעה ירד מתחת ל־50%.
מחקרים מראים ששיעור ההשתתפות בהצבעות גבוה יותר בקרב האליטות ובקרב מצביעי מפלגות אידיאולוגיות חדות וברורות, מימין ומשמאל. במקביל, המעמד הסוציו־אקונומי הנמוך לא הולך לקלפי בגלל תחושת ניכור. מכאן שהצבעת המונים, באמצעות חובת הצבעה, תביא לקיטון אי־השוויון המעמדי־ממשלי.
להצבעת המונים יש עוד יתרונות: היא תיתן לגיטימציה לנבחרים, תעניק יציבות למערכת הפוליטית הממשלית, ובה בעת תחזק יסודות דמוקרטיים אצל הנוער. חובת השתתפות מעלה את אחוזי ההצבעה, ולכן מתקיים איזון פוליטי בין אידיאולוגיות של קצוות. היא גם תביא לחיסכון כספי ניכר אצל המפלגות, שלא יצטרכו להשקיע משאבים בשכנוע הבוחר ללכת לקלפי.
הפוליטיקה הישראלית ממציאה לא אחת פייק־פתרונות לתחלואי המשילות: שינוי שיטות הבחירה והממשל, בחירות אזוריות, ממשלות של טכנוקרטים וכדומה. מולם עומד קול ההיגיון האומר: מדוע לחפש טריקים מסובכים כשהפתרון מצוי מתחת לאף? מהו? לחייב אזרחים להצביע. אם המהלך מסובך בגלל אינטרסים, אז ישנם פתרונות אחרים. למשל, לא לערוך בחירות בחורף או בשרב של אוגוסט.