בחודש שעבר נדרס למוות באשדוד ילד בן 8 בעת עוברו במעבר חצייה. מה זה אומר לנו? ומה זה אומר לציבור הרחב? יש להניח שאנו רואים עוד קורבן, כמעט בלתי נמנע, בסטטיסטיקת קורבנות האדם שגובים מאיתנו דפוסי הנהיגה הקלוקלים של נהגי ישראל. אבל אם נחשוב, ולו לשעה קלה, מה זה אומר למשפחה המאבדת לנצח ילד בגיל 8 על שום שהיה קורבן של תאונת דרכים נוספת, אולי נוכל קצת יותר להפנים את גודל הטרגדיה שאובדן חיים זה גורם למשפחתו של הילד ושחלילה עלול לגרום גם למשפחות נוספות.
הדבר החמור הוא שהתאונה לא הייתה צריכה לקרות. והיא לא הייתה קורית אם נושאי המשרה במדינה, שיש להם אחריות לטפל במניעת הקטל בדרכים, היו עושים את עבודתם ברמה הממוצעת. והגרועים ביותר במערכת זו הם דווקא כמה משופטות ושופטי ישראל.
פגיעה באדם בעת שהוא עובר במעבר חצייה היא עבירה אבסולוטית. לא יכולה להיות הנמקה המקילה עם נהג הפוגע או הורג הולך רגל במעבר חצייה. כנראה שיש שופטים שלא השכילו להבין מצב משפטי זה, שכן אם היו משכילים להבין זאת, לא היו משתפים פעולה עם פרקליטות המציעה הסדרי טיעון כושלים שבהם הענישה למי שפצע או הרג אדם במעבר חצייה, לא מסתכמת אפילו ביום אחד של מאסר בפועל או בכמה חודשי מאסר ספורים. יש מצבים שבהם אסור לעשות עסקאות טיעון מקילות כאילו היה זה עוד מקרה של עבירה.
על כל נהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת החובה להאט את נסיעתו. לאחר מכן הוא חייב להתבונן אם מצוי הולך רגל בתוך מעבר החצייה, ואפילו מעבר לכך, אם מצוי הולך רגל בסביבת מעבר החצייה, שבכוונתו להיכנס אל המעבר. במקרים כאלה הנהג חייב לעצור ולתת להולך הרגל את זכות הדרך. פגיעה בהולך רגל במעבר חצייה אינה דומה לפגיעה באדם כתוצאה ממקרה של הסחת דעת או רשלנות ארעית בזמן הנהיגה. כאן מצויה הגדרה ברורה של החוק, שנועדה להבטיח להולכי הרגל שהם יוכלו לחצות את מעבר החצייה ללא סיכון.
רק לאחרונה אישר בית המשפט לתעבורה בבת ים הסדר טיעון עם נהג שפגע בהולך רגל כבן 80 במעבר החצייה. הנהג נמלט והותיר את הולך הרגל פצוע על מעבר החצייה. האם הייתם מאמינים שפרקליטות המדינה באישורה של השופטת שרית קריספין תציע הסדר טיעון שעל פיו נהג זה לא ייכנס למאסר אפילו ליום אחד? האם הפרקליטים שהסכימו להסדר הטיעון יחד עם כבוד השופטת מסוגלים להבין את הנזק שהם גורמים לנו, לציבור הרחב, בכך שבמצב כזה הם מוכנים שהענישה לא תכלול אפילו יום מאסר אחד בפועל? סבורני שלא. הם אינם מבינים או פשוט חלשה דעתם, משום שאם היו מבינים, לא היו מעזים לגזור ענישה מזלזלת זו בביטחון הציבור. נטישת אדם לאחר פגיעה היא עבירה שדינה שבע שנות מאסר. גרימת חבלה חמורה שלא כדין דינה שבע שנות מאסר. והעבריין ביצע את שתי העבירות האלה.
הבעיה היא שאין זה מקרה יחיד. בפברואר 2021 גוזר בית המשפט לתעבורה בתל אביב על ידי סגן הנשיא עופר נהרי ארבעה חודשי מאסר בפועל על נהג רכב משא מסוג מערבל בטון שפגע בהולכת רגל קשישה אשר חצתה מעבר חצייה באותה עת. גם במקרה זה כשל חמורות סגן הנשיא נהרי משלא השכיל לבדל בין עבירת תנועה שמקורה בחוסר זהירות אקראי ובין פגיעה למוות בהולכת רגל בתוך מעבר חצייה.
אני מאוד משתדל לשמור על כבודם של שופטי בית המשפט. זה קשה לי, משום שאני סבור שגזרי דין אלה מייצרים את קורבנות עבירות התנועה בעתיד. השופטים מתבוננים בעבריין שהרג אדם וכנראה אומרים לעצמם: הלוא הוא לא רצה להרוג. הוא רק נהג בחוסר זהירות. נכון.
אבל זוהי בדיוק אותה נהיגה מופקרת או חסרת הזהירות שהורגת אותנו ושאותה אנו שואפים לשנות כדי לשמור על החיים. שופטים אלה מוכיחים לנו כי אין לסמוך עליהם וכי אנו מחויבים בהטלת עונשי מינימום. מעבר חצייה הוא בדיוק אותו המקום שבו החוק רוצה להבטיח להולך הרגל ביטחון תעבורתי מלא. חומרת העבירה וההרתעה נבנות על בסיס חומרתו של גזר הדין.
אפשר ליצור שינוי. זה צריך להתחיל בפרויקט הסברתי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. נהגים צריכים להבין מהי החובה המוטלת עליהם כשמתקרבים למעבר חצייה. אסור שהפרקליטות תגיע להסדרי טיעון מגוחכים. והשופטות והשופטים צריכים להבין שסלחנות כלפי מי שפוצע או הורג אדם במעבר חצייה, פוגעת במאבק להגנה על החיים בישראל מפני נהגים מופקרים שאינם ממלאים חובה בסיסית כנדרש בחוק.