הסקרים שלפני הבחירות לא פעם מטעים ואינם מצביעים על התוצאות האמיתיות. בבחירות האחרונות למשל הם ניבאו התרסקות לגנץ שסיים עם 8 מנדטים, קושי לעבור את אחוז החסימה למפלגת העבודה שסיימה עם 7 מנדטים, ולגדעון סער העניקו עם פרישתו מהליכוד 17 מנדטים, אך הוא סיים בקושי עם 6.
הגיע הזמן להפסיק להתייחס לסקרים כאל תורה מסיני. הקהל המואס בפוליטיקה העכשווית מביע את דעתו בסקרים כביטוי של זעם. בצרפת למשל, אריק זמור, מועמד לאומני קיצוני, הגיע ל־17% בסקרים לבחירות לנשיאות האחרונות וסיים עם 7%.
ציבור הבוחרים אינו עדר. למרות כעסו על הממסד והרצון להחליפו, הוא אינו מתנהג כבת יענה. הוא יודע עד כמה נוכחותו של הימין הלאומני הקיצוני, בראשותם של סמוטריץ׳ ובן גביר, מזיקה למדינת ישראל, בפנים ומחוצה לה. לכן חובתה של התקשורת היא להתייחס לתופעה הזו במידתיות ובשפיות.
די להתייחסות לסקרים כאל תוצאות מעבדה. יש פרשנים שמרכיבים קואליציות חדשות לבקרים ומפרקים מפלגות כאילו הנבואה ניתנה להם.
סקרים שקדמו להצטרפות גדי איזנקוט לזירה הפוליטית ניבאו ערך מוסף לכל מחנה ש הוא יצטרף. על רקע זה, הוא בחר בביטחון במפלגה חדשה למרות שבראש אחד משני המחנות שמרכיבים אותה עומד גדעון סער המצדד במדינה אחת מהירדן ועד הים. איזנקוט הנחשב ללא עוררין לאיש ישר ובעל ערכים - הביע לא פעם הצהרות יוניות שמצדדות בשתי מדינות לשני עמים. חיש מהר, ציבור מרכז־שמאל שציפה לבואו, התאכזב מהחלטתו. לכן המפלגה שאליה הצטרף לא זכתה בסקרים אפילו במנדט נוסף.
בישראל, שבה הקיטוב בין שמאל וימין הקצין עד שנאה, המרכז נתלה בתקווה להקשבה צודקת לרחשי העם. המנהיגים עסוקים בגריפת קולות. ללא אידיאולוגיה, הצהרותיהם עקרות ומטרתן היא לרצות את כל אלה שמאסו בפוליטיקה הישנה. וכמו שכתב סטפן צווייג: ׳׳בפוליטיקה כמו בחיים, הצעדים למחצה וההכרעות הצבועות, לעולם גורמים יותר נזק מההחלטות הברורות והנמרצות׳׳.
לכאורה, הבעיה הפלסטינית אינה ניצבת יותר במרכז הסכסוך הערבי־ישראלי. הסכמי שלום רבים נעשו עם מדינות ערב, אשר כביכול הפנו גב לפלסטינים. אבל הפיגועים הולכים וגוברים. הסבבים בעזה הולכים ומתרבים. הסכסוך הולך ותופס היבט דתי לאומי בקרב ערביי ישראל. ההווה קודר והעתיד מבשר דאגה. בעידן שבו הלאומנים הקיצונים מובילים אותנו למדינה דו־לאומית על כל השלכותיה, איזנקוט, כפי שהוא התבטא לא פעם, היה יכול להוביל חזית של שוחרי שלום המצדדים במדינה יהודית ודמוקרטית. לו היה מצטרף למחנה השמאל־מרכז קולו היה נשמע ותרומתו הייתה מורגשת. בסופו של דבר רק האידיאולוגיה מנצחת בזירה הפוליטית.