נושא הגיל הרך מעורר דיון ציבורי רחב בשנים האחרונות ואף הפך להיות נושא מרכזי במצען של המפלגות המתמודדות בבחירות הקרובות. מנהיגי המפלגות מתהדרים בכותרת ״חינוך חינם״ ואף חותמים על אמנות ומתעלמים מהפרטים סביב הרעיון ומהעובדה שרוב רובו של התחום נמצא כיום במגזר הפרטי והצהרות בלי תוכן ויכולת מימוש כלכלית לצד תוכניות שמייצרות ערפל גדול מאוד עד כדי רעידת אדמה ממשית, סופן להביא לתוצאה שהחינוך יהיה חינם אבל לא יהיו מסגרות חינוך לממש אותו.
במדינת ישראל למעלה מ-10000 מעונות יום פרטיים, החלפתם במעונות המדינה תצריך תקציב עצום של עשרות מיליארדי שקלים והגדלת החוב הלאומי שאותו ישלמו הילדים והנינים של כולנו אם נעשה את הדברים בחוסר אחריות ולא נעצור רגע לחשוב היטב על כל ההשלכות.
מומחים כלכליים כבר כתבו בנושא כי מתן חינוך חינם דווקא עלול לעורר אפקט הפוך שבו ממצב ששני ההורים עובדים ומשלמים מיסים למדינה, כשהחינוך חינם יורדת המוטיבציה של שני בני הזוג לצאת לעבודה והדבר עשוי לפגוע משמעותית בתוצר הלאומי לנפש.
עוד רבות נאמר ונכתב כי הגיל הרך, מלידה ועד גיל 3, הוא השלב הקריטי, החשוב והמהותי ביותר בהענקת הבסיס והיסוד להתפתחותו של הילד וישפיע באופן מכריע על מהלך חייו.
מעונות היום הפרטיים נוטלים חלק עיקרי, חשוב ומשמעותי בעולם החינוך בגילאי לידה עד שלוש במדינת ישראל. במרוצת השנים, שוק העבודה הלך והתפתח, ההורים מנהלים קריירות ותולים את יהבם במסגרות חינוך ראויות ומתאימות להתפתחות ילדיהם בשלב הבסיסי והחשוב ביותר.
במרוצת הזמן בעוד המדינה לא ייחסה חשיבות לחינוך הגיל הרך היו אלו הגננות והמטפלות בגיל הרך שהקימו מערך חינוכי בפריסה ארצית ויצרו עבור ההורים את התשתית החינוכית שענתה על שני הצרכים שנוצרו - ביקוש הולך וגובר למסגרות חינוכיות פרטיות ואיכותיות ואפשרות בחירה של מסגרות המתאימות לתפיסות ולגישות החינוכיות השונות. כיום, הרוב המוחלט של ילדי ישראל (77%) מתחנכים במסגרות פרטיות שמנוהלות על ידי מיטב אנשי החינוך והטיפול לאורך שנים על שנים, אנשי מקצוע מוערכים מאוד, שצברו ניסיון ומוניטין רב.
זה לא סוד שההורים יעשו כל שביכולתם (גם אם כרוכים בכך ויתורים) להקדים ולרשום את ילדיהם למעונות הפרטיים שלהם יתרון משמעותי מבחינתם בכל הכרוך בהתפתחותו של ילדם.
מעונות היום הציבוריים שמרביתם פועלים במשאבים חסרים מאוד ועמוסי פעוטות ביחס לגודל הצוות שבעצמו עובד בשכר מינימום ואפילו מחוסר ברירה. לעומתם, מעונות היום הפרטיים נמצאים בתחרות גדולה בסביבתם עובדה שמחייבת אותם לבקרה גבוהה ולשיפור מתמיד כדי להיות טובים וטובים יותר מ״מתחריהם״ ולכן נמצא בהם בדרך כלל תוכניות חינוך מגוונות ומעשירות, צוות מטפלות מקצועי שבחרו בתחום ומשתכרות בהתאמה ועובדות בקבוצות קטנות משמעותית כדי להעניק לפעוטות מענה אישי וקרוב יותר ובצידו קשר חזק ומשמעותי עם ההורים וללא ספק חינוך ברמה כזו יקר יותר וערכו גבוה יותר.
אם כך, עולה השאלה החשובה ביותר וראוי שתישאל כבר עכשיו בטרם בחרנו את נציגינו לכנסת הבאה. באיזו תכנית חינוך מדובר? מה תכולתה? מי יוציא אותה אל הפועל?
הדיון ציבורי הרחב שמתנהל בנושא הוא תוצאה ישירה של מסע דה לגיטימציה של מסגרות החינוך הפרטיות שמנוהל בתקשורת וברשתות החברתיות בחסות המדינה בשנים האחרונות. אנו עדים לסיפורי אימה וסרטונים קשים שמציגים בהכללה התעללות בפעוטות בגנים הפרטיים ושגרמו למחאות הורים ולזעזוע בציבור הישראלי. לשמחתנו, מדינת ישראל החליטה לאחרונה לקחת אחריות ולהסדיר את התחום בחקיקה, בפיקוח ובהטלת חובת הכשרות מקצועיות למטפלות תחת משרד החינוך.
במסגרת חוק ההסדרים תוקן חוק התכנון והבניה במהלך היסטורי וחשוב בנושא שימוש חורג שהפחית במעט את נטל הרגולציה למבני מגורים עד 36 ילדים בלבד (למעט גנים ומעונות גדולים במבנים צמודי קרקע וגנים באזורי מסחר).
מהלכי ההסדרה מבורכים וראויים אך גם הם טרם הושלמו ומעמידים בסכנת סגירה מיידית את כל אלו שלא נכנסו תחת התיקון לחוק. חשוב להזכיר כי רוב המסגרות הפרטיות והצוותים החינוכיים בהם עושים עבודת קודש של ממש ואי אפשר להטיל דופי בסקטור שלם בגלל מקרים בודדים כפי שניתן לראות בכל תחומי החיים ככל הנראה שמקרי קיצון כאלו ואחרים יתגלו מעת לעת כך קרה גם בענף הבניה, תאונות בדרכים ואפילו במעונות הסמל ובתי הספר אך אסור בשום פנים ואופן לתת למקרי הקיצון להיות אלו שיגרמו לרגולציה דורסנית והרסנית למסגרות המוערכות הפועלות ונותנות שירות מעולה להורים..
מהלכים מהירים וחד צדדיים, דרישות דרקוניות, בירוקרטיה שמייצרת נטל כלכלי משמעותי והעמסת הוצאות לא מידתיות על הגננות והמטפלות בנוסף לקושי המתמשך ממגפת הקורונה וסבבי הלחימה בדרום, חיוב בהתקנת מצלמות ללא מימון וללא היכולת של המנהלות לפקח באמצעותן על העובדים או לעזור לילדים מתקשים ולתת אפשרות להורים להניח את דעתם במקרה של חשש או חשד, עליית דמי השכירות, יוקר המחייה והחשש שבכל רגע נתון הגן ייסגר בשל תלונות שכנים, תלונות הורים ועוד, נותנים את אותותיהם כבר עכשיו ויוצרים כדור שלג שאם נבחרינו לא יעצרו אותו ייתכן ואנו עדים לתחילתו של הסוף.
תדמית העובדות בתחום מרוסקת, גננות רבות סוגרות גנים ומטפלות רבות עוזבות אחרי זמן קצר. עבריינית אחת וחבר מרעיה בחסות התקשורת והמדינה עשתה נזק לכל גננת ומטפלת במדינת ישראל. מי אנחנו רוצים שתבוא לעבוד בעבודה עם תדמית כל כך גרועה וירודה לצד עבודה כל כך קשה ולא מוערכת? חינוך הילדים הוא הביטחון הלאומי של המדינה ויש לה אחריות לאכוף, לפקח ולהעניש ביד קשה את כל אותן הפוגעות בנפשם של פעוטות חסרי ישע ומהצד השני, אי אפשר להכתים את כולן ולהפוך אותן באחת לעברייניות!
המדינה חייבת לעצור עכשיו, כשאנחנו כבר על פי התהום, לעשות הערכת מצב מחודשת, להקל בבירוקרטיה (ולא ברגולציה), לתת ״אוויר״ כלכלי בדמות פטור מארנונה, מע"מ ומיסים למעונות הפרטיים בדיוק כפי שהיא עושה עם כל מוסדות החינוך ומעונות הסמל המתוקצבים ולהכיר בגנים הפרטיים כעוסקים בתחום החינוך וכחלק בלתי נפרד ממערכת החינוך לגיל הרך ולא כאויביה.
מהלך כזה יאפשר לגנים הפרטיים להשתלב באופן שיתרום לכלכלה ולחברה ולהורים את חופש הבחירה להיות מסוגלים לבחור ולקבל את אותם התנאים שמקבלים במעונות הסמל ולנצל את ההטבות שהמדינה רוצה להעניק להם גם במעונות הפרטיים מה שיאפשר להורים מסוגלות להתפרנס ולפתח קריירות יציבות כשהם יודעים שילדיהם נמצאים בידיים טובות, של אנשי חינוך מסורים, מנוסים ואיכותיים במסגרות המעניקות חינוך משמעותי מאוד בשלב הקריטי של ילדיהם.
אנו סבורים כי הקלות הכרחיות אלו יביאו לא רק לעצירת עליות המחירים אלא אפילו להוזלה מיידית להורים בהיקף של כ 10 אחוזים ואולי אף יותר, לו קברניטי המדינה ישכילו להיעתר לכך אין לנו ספק כי ההורים יודו להם על כך ואיתם גם מפעילי המסגרות הפרטיות.
שימור חוסנם של מעונות היום הפרטיים כמסגרת חינוכית איכותית ומניעת רגולציה עודפת המעמידה אותם בסכנת סגירה, תכיר בהם כצורך לאומי המספק מענה חינוכי בשעה בה הביקוש למעונות יום לגיל הרך עולה על ההיצע וקיים מחסור קבוע של אלפי מסגרות בכל שנה. מיצוב התחום והעוסקים בו כמוסד חינוך מוכר ומקובל (בהתאמות הנדרשות למבני מגורים ) ישפר את תדמית העוסקים בו ויניע אנשי חינוך מקצועיים, ראויים ומסורים לעבוד ולהתפרנס בו.
מעבר לא מבוקר ותהליכי ל״חינוך חינם״ ככותרת חסרת תוכן יחסל את ענף המעונות הפרטיים ועוד בטרם ימומש לא תהיה לו תוחלת לאור העובדה שמעונות פרטיים רבים יחששו לפרנסתם וייסגרו.
הדבר יוביל לכך שבהעדר תחרות, יקומו מעונות ציבוריים חדשים שישפרו אולי את השליטה והפיקוח על התחום אך מהצד השני לא יוכלו להעניק חינוך מיטבי ואיכותי לפעוטות. ההורים מצפים היום להרבה מעבר למסגרת שמרטפית ש״תעסיק״ את הילד בזמן שההורה בעבודה, הם מצפים שהמסגרת תפתח לילדם את הכלים, המיומנויות והכישורים הנדרשים בשלב הקריטי הזה ושלהם יש השפעה מכרעת על עתידם.
במצב כזה ולאור הביקוש שבכל זאת ייווצר, יוותרו מעט מעונות פרטיים יקרים מאוד שיהיו נגישים רק לחלק החזק ביותר באוכלוסייה. האם לשם אנחנו מכוונים?
כל תוכנית הקשורה בהקמת תשתית חדשה בחינוך הגיל הרך היום ובעתיד, לא רק שתגזול את כספי הציבור לשווא אלא תשלח רבים העוסקים בתחום אל אבטלה, פשיטת רגל והם עלולים למצוא עצמם נטל על החברה במקום מקומם כיום כאנשי חינוך מוערכים שיש לעשות הכל בכדי לשמרם ולהעצימם.
בתהליך יישום חוק טרכטנברג (חינוך חינם לגילאי 3-6 ביקשה המדינה מהגנים הפרטיים להיות חלק מהשינוי אך לא העבירה תשלומים תקופה ארוכה במקביל בנתה המדינה בקצב מטורף וחסר תקדים כ - 3000 גנים בשלוש שנים דבר שהותיר את אלו שניסו להיות חלק מהשינוי כפושטי רגל חסרי תעסוקה ומעטים עוד זוכרים גם את המפעילים ששלחו יד בנפשם לנוכח החובות העצומים שהרפורמה ההיא הותירה בהם.
אני קורא למנהיגי המפלגות ולמשרדי הממשלה בראשם משרד החינוך, לעצור עכשיו, רגע לפני שמאבדים שליטה ועוברים לתהליך שיהיה בבחינת אל חזור. חוסר הוודאות והאמירות הכלליות מובילים לחוסר ביטחון וכאוס שמוביל לסגירה המונית של מסגרות, לאובדן עשרות שנות ניסיון חינוכי מקצועי ואיכותי ולנזק בלתי הפיך לתחום.
נצלו את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה במיקומו של הגיל הרך על סדר היום הציבורי ותייצרו את התנאים שבעלי הפעוטונים הפרטיים יתבססו, יבטיחו את עתידם וייערכו להשתלב בתהליך כחלק מהפתרון וחדלו להציגם כבעיה .
זכרו - ההורים הם שותפינו הטבעיים ואנחנו מאמינים וחושבים כי יש להקל עליהם ככל שהמדינה יכולה להקל ובתוך כך אנחנו בעד להעניק גם להורים הקלות והטבות שיאפשרו להם את חופש הבחירה לצד חינוך פרטי ואיכותי במחירים שפויים. הפעוטונים הפרטיים הקיימים הם בעלי ניסיון חינוכי אדיר, מקצועיים, איכותיים ומגוונים, לאורך השנים חונכו במסגרתם מיליוני ילדים והם התשתית ליישום הרפורמה.
הכותב הוא יניב בר אור, מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים