בשנת 1982 נולדה בישראל ילדת המבחנה הראשונה, בשנת 1983 נולד ילד המבחנה הראשון, ובשנת 1985 נולדה בבית החולים רמב"ם ילדת המבחנה הראשונה לאם ערבייה בישראל.
כ־40 שנה מתבצעות הפריות בישראל. לא מעט הורים זכו בטייטל הנכסף לאחר טלטלות רגשיות, פיזיות וכלכליות עד שהגיעו לרגע שבו אחזו בעולל ונפרדו מהן.
הפרשה הקולוסלית באסותא ראשון לציון מחזירה הורים רבים לתקופה מטלטלת ומחרידה שעוסקת בשאלה: האם הילד/ה שהבאנו הם צאצאנו הביולוגיים או לא?
זו שאלה שטומנת בחובה הרבה בלבול וחרדות, שמספר לא מבוטל של הורים עוסקים בה בשעות אלה. המחשבות רצות ולא מרפות, מנסים למצוא כל פרט בפניהם של ילדיהם שיחזקו אותם באמצעות קווי דימיון. "לפעמים עדיף לא לדעת", אמרה לי חברתי, שעברה טיפולי פוריות. "מי שמגדל את הילד הוא ההורה שלו, לאו דווקא ההורה הביולוגי".
כאם טרייה אני מהרהרת לא מעט במשפט הזה, שכבר שמעתי אותו מגורם אחר. אם יורשה לי, ובלי להישמע שיפוטית, אני נוטה להסכים איתו. מי שמגדל הוא ההורה. גידול ילדים הוא נתינה ועבודה אין־סופיים, ודורש הרבה ויתורים אישיים. בעבורם זו הורות.
ולסיכום, אם עכשיו יבדקו 40 שנה אחורה וימצאו ילדים בני 40 שגודלו על ידי הורים שאינם הוריהם הביולוגיים, יהיה זה עוול להורים שגידלו את הילדים, נתנו שנים מחייהם בחינוך, באהבה, בנתינה ובדאגה. תחשבו על זה.
כותבת היא יועצת אסטרטגית ומנהלת משברים