דוח של ה־OECD שהתפרסם לאחרונה שרטט את משבר הרופאים והרופאות בישראל, אך למרות שמדובר במשבר שצפוי לטלטל את מערכת הבריאות הציבורית טלטלה קשה ולפגוע בכל אזרח במדינת ישראל, הדוח לא זכה להתייחסות של הפוליטיקאים שלנו. על פי הדוח, שיעור הרופאים לנפש בישראל נמוך מהממוצע במדינות המערב, המחסור ברופאים הולך ומחמיר, נגישות אזרחי ישראל לרופאים מומחים מידרדרת, התורים ארוכים וזמן ההמתנה מגיע אף לשנה, ועיכובים באבחון ובטיפול עלולים להיות מסכני חיים.
בנוסף, הדוח הדגיש בדאגה כי שיעור הרופאים העומדים לקראת פרישה בשנים הקרובות הוא מהגבוהים במדינות המערב ומנגד, שיעור הרופאים החדשים הוא הנמוך ביותר במדינות המערב. כך הפכה ישראל למדינה עם שיעור הרופאים הגבוה ביותר (60%) שהם בוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל. זה אולי חוסך למדינה כסף בשלב ההכשרה, אבל מייצר תלות בעייתית של מערכת הבריאות בזמינותם. כך למשל, בעידן הפוסט־קורונה, כאשר הביקוש לרופאות ורופאים עולה בכל העולם, רבים מהם אינם חוזרים ארצה.
לצערי, גם בחורף הקרוב אנו נשוב ונראה את ההורים ואת הסבים והסבתות שלנו מאושפזים במסדרון בתת־תנאים תוך הפרת כבוד האדם והפרטיות. במדינה מתוקנת דוח חמור כזה היה הופך ברגע לאחד מהנושאים המרכזיים על סדר היום של הבחירות, ושלל פוליטיקאים מכל קצוות הקשת היו מציעים תוכנית לפתרון משבר הרופאים ולהצלת מערכת הבריאות. במקום זאת, כולם ממשיכים לדבר על עצמם ועל היריבים שלהם. רגע לפני הבחירות, אף אחד מהם לא מדבר על בריאות האזרחים.
יש לנו את הרופאות והרופאים הטובים ביותר, את הידע והקדמה מהמובילים במדינות במערב, ואת הנכונות והלהט לפעול למען בריאותם של המטופלים שלנו. עכשיו צריך ממשלה שתגדיל את ההשקעה הלאומית בבריאות ותקצה את המשאבים הנדרשים על מנת לשקם את מערכת הבריאות הציבורית ולהוביל אותה למקומות הראשונים במדינות המערב באמצעות הורדת העומס והצפיפות, קיצור התורים ושמירה על כבוד האדם והפרטיות.
הגיע הזמן שגם אנחנו, אזרחי ישראל, נילחם ונדרוש את מה שקבע חוק ביטוח בריאות ממלכתי - ששירותי הרפואה יסופקו בזמן סביר, במרחק סביר ובאיכות סבירה, ויהיו מושתתים על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית.
הכותב הוא מנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא תל השומר, יו"ר ארגון רופאי המדינה וסגן יו"ר ההסתדרות הרפואית