יש להגיב בנחישות ובעוצמה על תמיכתה של קייב בהחלטה אנטי־ישראלית מובהקת. אוקראינה הצטרפה ל־99 המדינות אשר תמכו בהחלטת הוועדה המיוחדת של האו”ם, המסמיכה את בית הדין הבינלאומי בהאג לדון ולקבוע שהימצאות ישראל בשטחים היא כיבוש מתמשך.
אחד הפירושים האבסורדיים של ההחלטה האנטי־ישראלית הוא שבעיני הפלסטינים הנוכחות היהודית בהר הבית תיחשב כיבוש. כאילו אין כלל זיקה בין היהודים לירושלים. הרי קייב יודעת מה זה כיבוש. היא סובלת ממנו בחודשים האחרונים ביומיום. מה שיותר מטריד הוא הפרדוקס בעמדת אוקראינה ביחס אלינו. מחד קייב מתחננת שנעזור לה עם נשק במלחמתה ברוסיה, ומאידך תומכת באויבים שלנו. היא כנראה שכחה שישראל נקטה עמדה התומכת באוקראינה במלחמתה עם רוסיה, בשעה שיש קולות בישראל המתנגדים לכך. ישראל לקחה על עצמה סיכון, אומנם מחושב, מול מוסקבה והצטרפה למדינות המערב התומכות באוקראינה. לא עשינו את כל זה כדי לקבל סטירת לחי מקייב.
במקום להצטרף לתומכיה של ישראל נגד ההחלטה האנטי־ישראלית, כמו ארצות הברית, בחרה קייב ללכת עם אויבינו. הייתכן שהיא מקווה שהפלסטינים יעניקו לאוקראינה את התמיכה הפוליטית הבינלאומית שהיא כה זקוקה לה? אולי הרשות הפלסטינית תסייע לה בנשק מול פוטין במקום ישראל?
קייב טעתה, אך לנו אסור לטעות. קייב צריכה לשמוע מאיתנו את ההסתייגות המקסימלית שלנו. שגרירה בארץ המשמיע מדי פעם ביקורת עלינו, צריך לשמוע גם את הביקורת שלנו על החלטת ארצו. אולי הממשלה החדשה שתקום אצלנו תעשה סיעור מוחות כדי לאזן את המדיניות שלנו בנוגע למאבק בין מוסקבה לקייב. האינטרס שלנו יעמוד תמיד בראש מעיינינו. קייב תשמע שלא רק מאוכזבים אנחנו מתמיכתה בהחלטה אנטי־ישראלית שעלולות להיות לה השלכות בעתיד, אלא שהחלטתה האומללה לא תורמת לחיזוק היחסים בין שתי המדינות.
קייב יכלה להיעדר מההצבעה. היא יכלה גם להימנע. עכשיו, כשהיא בחרה את המחנה שלה, האנטי־ישראלי, צריך לבחון כיצד תנהג בהמשך: או שתמשיך לתמוך בהחלטה האנטי־ישראלית שתבוא לאישור מליאת עצרת האו”ם או שתשנה את הצבעתה ותצטרף לארצות הברית ולשאר המדינות התומכות בישראל.