בית המשפט פסק בשבוע שעבר בין התובע בנימין נתניהו לנתבע אהוד אולמרט, שניהם ראשי ממשלה לשעבר. הפסיקה הייתה לטובת נתניהו וקבעה שאולמרט ישלם פיצויים בסך 62.5 אלף שקלים והוצאות משפט למשפחת נתניהו לאחר שכינה את נתניהו, רעייתו ובנו "חולי נפש".
"לא נהג בתום לב": אולמרט יפצה את משפחת נתניהו בעשרות אלפי שקלים
אני לא איש של נתניהו וגם לא הצבעתי בעדו בבחירות האחרונות. ובכל זאת, אני מתקומם על הסגנון שנקט אולמרט, על הזילות של המילים ועל קוד הדיבור הירוד מאוד. אולמרט כידוע הורשע בעבר בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, נדון למאסר, ישב בבית הסוהר ומעליו מרחף הקלון.
למרות כל זה מפליא לראות איך התקשורת נותנת לו במה, והוא כיום אישיות רצויה בהרבה אולפנים. ממה שראיתי ושמעתי, לא התרשמתי שיש בפיו תובנות הנובעות מניסיונו הפוליטי והדיפלומטי העשיר. שמעתי רק השתלחויות בסגנון דיבור לא יאה למי שעמד בראש הפירמידה הפוליטית והיה אמור להוות דוגמה לציבור.
למעשה, בית המשפט בפסיקתו אמר לו ולנו: מספיק עם סגנון ירוד ופוגעני. יצא לי בעבר להתלוות לאולמרט במשלחת שביקרה במקום רחוק. אין ספק שיכולותיו של האיש גבוהות, והוא היה גם ראש ממשלה מהטובים. אך סגנונו חורה לי. גם בביקור ההוא זכור לי כי צרמו לי חוסר הממלכתיות והתקפותיו על מדינאים ישראלים שהיו יריביו הפוליטיים.
אני לא מבין מדוע היו צריכים בתקשורת להזמינו לאולפן כדי להגיב על החלטת השופט. ואם להגיב, האם הוזמן גם הצד השני? הרי תקשורת אמורה להיות מאוזנת.
הסגנון חייב להשתנות ומיד. פסיקת השופט נגד השתלחויותיו הפומביות של אולמרט היא קריאת השכמה לכולנו שדי ומספיק. מותר להביע ניתוח מושכל, ביקורת עניינית, דעה שונה מאחרים, אבל בשום אופן אסור לבטא דברי בלע ומילים מעליבות ולנקוט השתלחויות חסרות רסן. כבר נאמר שחיים ומוות הם ביד הלשון.