משרדי החוץ והכלכלה הודיעו בימים האחרונים כי ישראל ויפן יפתחו במשא ומתן לחתימה על הסכם סחר חופשי ביניהן. המשא ומתן, יש להניח, יארך כמה שנים. אם יסתיים בהצלחה, יוכלו סחורות ישראליות ויפניות לעבור בין המדינות ללא מכס. גם דרישות רגולטוריות אחרות החלות על סחורות מיובאות - לרבות דרישות תקן ודרישות בריאותיות – יוקלו. הסכמי סחר של ישראל גם כוללים בדרך כלל הקלות בנושא פתיחת עסקים ומתן שירותים פיננסיים ואחרים במדינות שעמן מגיעים להסכם.
עד לשנים האחרונות חתמה ישראל על הסכמי סחר בעיקר עם מדינות המערב: עוד משנות ה־60 של המאה ה־20 יש לישראל הסכם סחר עם השוק האירופי המשותף. בשנות ה־80 גם חתמה ישראל על הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית. במהלך שנות ה־90 והעשור הראשון של המאה ה־21 הורחבו מאוד הסכמי הסחר של ישראל – נחתמו הסכמים עם קנדה ומקסיקו, עם טורקיה ואף עם מדינות רבות בדרום אמריקה. בשנת 2000 שודרג מאוד הסכם הסחר של ישראל עם האיחוד האירופי.
חריג אחד לפנייה מערבה היה הסכם הסחר החופשי של ישראל עם ירדן, שנחתם כחלק מהסכמי השלום עם ירדן. בשנים האחרונות פנתה דיפלומטיית הסחר הישראלית מזרחה. בשנה האחרונה נחתמו הסכמי סחר חופשי מקיפים עם איחוד האמירויות ועם דרום קוריאה – הסכמים שעתידים להיכנס לתוקף בשבועות הקרובים. ישראל גם מנהלת משא ומתן לקראת הסכמי סחר חופשי עם סין, הודו, וייטנאם, וכאמור, כעת גם עם יפן.
לפנייה זו אל המזרח – התיכון והרחוק - יש כמה הסברים: ראשית, המגמה הבינלאומית הברורה של שווקים בסדר הגודל של ישראל היא לנסות להגיע לכמה שיותר הסכמי סחר חופשי, מתוך תפיסה ששוק חופשי של סחורות יתרום משמעותית לכלכלה. לאחר שישראל הגיעה להסכמים עם שותפות הסחר המרכזיות במערב, היא פונה כעת אל שותפות הסחר הגדולות ביבשת אסיה.
שנית, ההתפתחות העצומה של מדינות המזרח בעשורים האחרונים הפכה מדינות אלו לשווקים פוטנציאליים גדולים עבור היצואנים הישראלים המבקשים לנצל את היתרונות הטכנולוגיים הישראליים ולמכור לשווקים חדשים. לבסוף, ואולי החשוב ביותר - נראה כי סיבה מרכזית לשאיפה הישראלית להגיע להסכמי סחר דווקא בשנים האחרונות היא הלחץ הפנימי בישראל להורדת יוקר המחיה המאמיר.
העלייה ביוקר המחיה בישראל נובעת משורה של גורמים. אחד המרכזיים שבהם הוא המגבלות המוטלות על הייבוא בישראל. תקנים ישראליים ייחודיים, שווקים הנשלטים על ידי יצרנים ויבואנים בלעדיים, מכסים ומגבלות טכניות שונות – כל אלו מקשים על ייבוא חופשי לישראל, מקטינים את התחרות ומביאים למחירים גבוהים.
את הפנייה אל המזרח יש לראות על רקע המאמצים שנקטו ממשלות ישראל בשנים האחרונות להסיר מגבלות אלו על הייבוא. הסכמי סחר חופשי עם שוקי הענק במזרח - דרום קוריאה, סין ויפן - עשויים להביא לגידול בייבוא הזול לישראל, ובהתאם - לירידה במחירים לצרכן הישראלי.
במקביל, הסכמי סחר חופשי עם מדינות המזרח יביאו לשינויים נוספים. גידול בייבוא משמעו ירידה בייצור המקומי. יצרנים מקומיים המייצרים מוצרים שגם מיוצרים בדרום קוריאה או בסין – ייאלצו להתחרות בסחורה זולה עוד יותר. לעומת זאת, בפני היצואנים הישראלים ייפתחו שווקים חדשים שינויים אלו ישפיעו בצורה עמוקה על המשק הישראלי.
הכותב הוא יועץ מיוחד למשפט בינלאומי במשרד ברנע ג'פה לנדה וחבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו