לבי יוצא אל החייל שנדון לעשרה ימי מחבוש בגין עימות עם אנשים שהגיעו למקום שבו הוא הוצב בידי מפקדיו כדי להתעמת עמו. באותה מידה לבי נכמר על החיילות שנשלחו למתקנים של שב”ס ועברו שם פגיעות מיניות; ולא רק שם, כעולה מדוח מבקר המדינה, אלא גם במקומות אחרים.
קו ישיר עובר, בעיניי, בין כל המקרים האלה. רמטכ”לים כושלים, מי שעברו דילול מוסרי, לדעתי, תוך התנשאות בזויה על שכבות מוחלשות באוכלוסייה, הם אלה שאחראים לכל אלה; ומותר לי להניח שההידרדרות היא הרת אסון. תחילתה, לטעמי, בעת שאלפי משפחות, חדורות אמונה בנצח ישראל, גורשו מבתיהן בגוש קטיף ובצפון השומרון. כבר אז שלטה בצמרת הביטחונית חונטה שראתה במתיישבים, נושאי נס הציונות, דמויות שקופות שניתן להתעמר בהן. ומתוך ראייה מעוותת זאת, “בכירי המערכת” גם פרסמו מודעות תמיכה בגירוש; ממש כשם שהם עושים מאז, כל אימת שהפוליטיקאים זקוקים לתמיכה במהלכים “עקומים”.
אותם “בכירים” גם תמכו, בזמנו, בגישה שמותר להשתמש בצבא למטרות שאינן מופיעות בפקודת הצבא (לימים, חוק יסוד: הצבא). מכוחה הוקם צבא הגנה לישראל. לא נאמר בה שיש לצבא סמכויות שאינן נגזרות מן המטרה שלשמה הוקם הצבא; הגנה על המדינה היהודית. סיוע לפינוי אזרחים מבתיהם - בוודאי שאינו חלק מן המטרה הזאת. באותה מידה אפשר להגיד שגם תפקידי שיטור המחייבים עימות עם אזרחים, או שמירה במתקנים שבהם כלואים מחבלים, אינם חלק מן המשימות שלשמן שולחים הורים את בניהם ובנותיהם לצבא.
ראיתי את הדברים גם בזמן אמת, בעת שאלפי חיילים אומנו - גם בעזרת פסיכולוגים - לפעול “ברגישות ובנחישות”, והגשתי עתירה לבג”ץ בשמם של שבעה קצינים בכירים במילואים. הבכיר שבהם היה תת־אלוף. היה ביניהם גם טייס קרב בדרגת אלוף משנה. למעשה, כל השבעה היו מטובי בנינו, וחרדה של ממש אחזה בהם לנוכח השימוש שעמדו לעשות בצבא.
דא עקא, בשלב מסוים הם חששו שהעתירה תיכשל, ולכן הם הורו לי לבטלה. חששם היה שאהרן ברק, מי שישב בראש הרכב השופטים, ייתן לגיטימציה לשימוש הנלוז, לדעתם, בצבא לצרכים שאינם בין המטרות שלשמן הוא הוקם. ביקשתי מהם לכתוב ישירות לברק – והם עשו את זה.
בדיעבד, אני מצטער על הנסיגה מהעתירה.
מלחמת לבנון השנייה שפרצה לאחר מכן הראתה שצה”ל כבר לא יהיה, אולי, לעולם הצבא הקטן והחכם שהוא היה, לדעת יודעי דבר, בעת מלחמת ששת הימים. מפקדיו הבכירים עסוקים, לטעמם של אותם יודעי דבר, בעיקר, בעיצוב מעמדם הפוליטי לקראת הפרישה לגמלאות. המחדלים נערמים זה על גבי זה. מחנות צה”ל נפרצים באין מפריע. חיילים חוששים לעשות את אשר לימדו אותם באימונים. חקירות פליליות נפתחות חדשות לבקרים.
וכשאני שומע שרמטכ”ל לשעבר קורא, לתפיסתי, להפיכה שלטונית באמצעות הפגנות רחוב המוניות - כאלה שסופן, בדרך כלל, הוא אלימות שאין עוד שליטה עליה - אני מאוד מודאג.