אדם קם בבוקר, שומע חדשות והופך מצוברח. הוא רואה באופק עננים שחורים. נראה שאנחנו הולכים לתקופה לא קלה. אומרים לנו שהציבור כבר שופט את הממשלה שתקום עוד לפני שקמה והתחילה לעבוד. זה נכון, אבל כשתתחיל לעבוד, זה עלול להיות כבר מאוחר. כל המפלגות טוענות שעבורן מדינת ישראל היא מעל לכל. אבל האמת היא שנדמה שטובתה של מדינת ישראל נמצאת בתחתית הסולם אצל כולן.
כך למשל, נדמה שמה שמעניין את מנהיגי המפלגות החרדיות הוא רק הציבור שלהם וקידום האידיאולוגיה שלהם. הם רוצים הכל לעצמם, כלום לישראל. אחד מהם, ח”כ יצחק גולדקנופף שמועמד להיות שר הבינוי והשיכון, הצהיר שהוא “לא יודע שיש משבר בענף הדיור”. האם הוא חי בפלנטה משל עצמו? הרי הצעירים שלנו כועסים על המצב בשוק הדיור ורבים מהם אף שוקלים עזיבה. אחר, ח”כ משה גפני, אמר: “שחצי מהעם ילמד תורה וחצי ישרת בצבא”. במילים אחרות: לומדי התורה יחסו בצל השכינה, והחלק האחר בצל כיפת ברזל.
בעיה אחרת היא שנתניהו מתקשה להרכיב ממשלה אף שיש לו קואליציה רחבה. הוא מנסה את שיטת הפרד ומשול כדי להגיע למטרתו. אך איפה טובתה של ישראל בכל זה? מגיע לעם היושב בציון שקט, ביטחון ויציבות. בממשלה ההולכת ונרקמת לא רואים ששלושת הדברים הללו נמצאים בראש מעייניה. הליכוד קיבלה ארכה כדי להשלים את מלאכת הרכבת הממשלה. בזמן שנותר אפשר לעשות הרבה ואחרת, אולי אפילו אפשר לעשות סיבוב פרסה שיפתיע את כולם.
לפני ראש הממשלה המיועד ניצבות שלוש אופציות: הראשונה היא להמשיך בפירוק הקיים במערכות הציבוריות כדי להגיע לשלטון; השנייה היא להחזיר את המנדט לנשיא; האופציה השלישית, שכעת נראית אוטופית אך אפשרית, היא שלפיד, גנץ וליברמן יחברו לנתניהו, ותקום ממשלה לאומית בלי סמוטריץ’ ובן גביר. ממשלה כזו תוכל להתמודד עם האתגרים שמולם אנו ניצבים.
לא משנה איזו ממשלה תקום, בתחום אחד נראה שלא יהיו הרבה זעזועים: מדיניות החוץ. הסיבה לכך היא שיש מעלינו את ארצות הברית, האחות הגדולה, שלה אנו זקוקים יותר מתמיד. בכל שאר התחומים ייאלץ ראש הממשלה המיועד להקדיש את כל זמנו כדי להשלים בין מרכיבי הקואליציה. אדוני ראש הממשלה המיועד, זַמן לשיחה רצינית את ראשי המפלגות הממלכתיות ובחן את האפשרות שאכן טובתה של המדינה תהיה בראש מעייניכם. העם ינשום לרווחה, ומגיע לו. ממשלתך הרחבה תוכל לטפל באתגרים הגדולים שלפנינו. אם גם על הדרך תשיג דחייה ולא ביטול של המשפט שלך, זה יתרום להרגעת המצב.