בתקופה של חוסר ודאות ותהפוכות פוליטיות מתמשכות בזירת השלטון המרכזי בישראל, כשמהדורות החדשות נפתחות בדיונים על הפיכות שלטוניות ופגיעה פוטנציאלית בדמוקרטיה, לצד אלימות גואה במרחב הציבורי ופשיעה מרקיעת שחקים – קיימת זירה אחת שמשמרת מידה לא מבוטלת של יציבות.
באוקטובר הקרוב יתרגשו עלינו הבחירות לרשויות המקומיות, ומדובר בלמעלה מ־250 ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. חשוב להדגיש שראשי הרשויות המקומיות הינם למעשה היחידים בפוליטיקה הישראלית שנבחרים באופן ישיר על ידי ה"רחוב", ולכן ברבות מהרשויות המקומיות יש מעין שיקוף נאמן יותר לרצון הציבור מאשר בקרב נבחרי הכנסת.
הרגולציה המסורבלת הנהוגה במדינה לא רק שמכבידה מאוד על הרשויות המקומיות, אלא שבמבחן התוצאה היא גם אינה יעילה דיה במניעת שחיתויות ו/או במניעת גירעונות הענק בחלק מהן. לראיה, ישנן רשויות שבהן קיים גירעון של עשרות ולעתים אף מאות מיליוני שקלים – תופעה תמוהה למדי בהתחשב ברגולציה המחמירה הנהוגה כאן.
יתרה מכך, כיום עדיין נהוגה שיטה מיושנת שמעניקה סיוע רב יותר לרשויות המקומיות שמצליחות פחות. בכך, למעשה, מהווה השיטה תמריץ שלילי בעבור ההנהגות המקומיות. רשויות מקומיות רבות, בעיקר הפריפריאליות ואלו הנמנות עם החברה הערבית והחרדית, נותרות שנות אור מאחורי אלו המצליחות. הן נעדרות תמריצים משמעותיים ליצירת מנגנוני צמיחה בני קיימה שיסיעו בגיוון מקורות תעסוקה בעבור תושביהן, וליצירת מקורות הכנסה בעבור הרשות המקומית עצמה.
חרף הרגולציה, שכאמור קיימת במינון גבוה במיוחד, הרי שברשויות מקומיות יעילות, מרגע קבלת ההחלטה לביצוע מיזם כזה או אחר ועד לתוצאה הסופית, התהליכים הם בהכרח קצרים יותר מאשר במסדרונות הממשלה. הדבר תלוי בעיקר במידת יכולת הניהול של ראש הרשות וצוותו. במילים אחרות, ייתכן שיש מקום לבטל או להפחית ממידת הרגולציה הנהוגה בהקשר של רשויות מקומיות המוכיחות רמת ניהול גבוהה.
זאת ועוד, בהינתן שינוי בשיטת התמריץ והפיכתו משלילי לחיובי (קרי, מתן תגמול לרשויות מקומיות המוכיחות הצלחה, שקיפות והתנהלות יעילה ויצירתית במישור הכלכלי), הרי שהשלטון המרכזי יוכל להעניק סמכויות נרחבות בהרבה לרשויות המקומיות החזקות, ואף להעביר לידיהן את השליטה על נושאים רבי־חשיבות.
לדוגמה, דווקא כעת, כשמתנהל בציבוריות הישראלית דיון באשר להעברת יותר סמכויות מגורמי אכיפת החוק והמשטרה לשר המיועד לביטחון לאומי, ראוי לבחון העברת סמכויות לרשויות מקומיות שהוכיחו יכולת ניהול טובה ויעילה. לא מן הנמנע שרשות מנוהלת היטב, דוגמת באר שבע, תוכל להתמודד עם אתגרי ביטחון הפנים של תושביה ותושבי האזור טוב יותר, וביעילות רבה יותר, מאשר גורם בשלטון המרכזי המנותק לכאורה מהאזור.
בהיותה עיר המחוז הנמצאת בעין הסערה, ותוך עבודה צמודה ומתואמת עם הסמכות הבלעדית לנושא – שחייבת להיוותר משטרת ישראל – תוכל הרשות המקומית להעניק דגשים מותאמים לאתגרים הייחודיים המאפיינים אותה ואת האוכלוסיות החיות בקרבתה.
דוגמאות קונקרטיות לכך יכולות להיות הקמת מרכזי בקרה משותפים לגורמי האכיפה המוסמכים ולרשות המקומית, ויצירת תקנים במצבת כוח האדם ברשות המקומית, שיהיו כפופים למשטרת ישראל. כוח האדם החדש יוכל לעסוק בין היתר בניטור משמעותי של מדיה חברתית גלויה של תושבי האזור, ובכך תוכלנה הרשויות במקרים רבים למנוע מקרי פשיעה ואלימות בשלבים מוקדמים, בטרם יהפכו לפשיעה חמורה.