אנו בתחילתו של עידן חדש בהרבה מובנים: תחילתה של האטה במשק ותחילה של מגמת פיטורים בהרבה חברות עסקיות. בפני ממשלת ישראל הנכנסת ניצבים כיום שישה אתגרים מרכזיים שלפיהם יהיה נכון לשפוט את ביצועיה.
הראשון, המשך תנופת הצמיחה של המשק. זה הכרחי. למדינת ישראל אתגרים כבדים יותר מאשר לארצות אחרות. אנו זקוקים להרבה משאבים חומריים כדי להתמודד עם המשך השמירה על ביטחון המדינה מבחוץ, במיוחד לנוכח החזית האחרונה המתפתחת במלחמת אוקראינה, שהיא השותפות בין איראן ורוסיה. אנו זקוקים למשאבים חומריים גם כדי להתמודד עם בעיות הפנים, השבת ביטחון הפנים, קידום יעדים חברתיים, סיוע לקשישים, וכל המטרות החשובות שלא נוכל להשיגן ללא משאבים מספיקים. כיום כלכלת ישראל נמצאת בתנופת צמיחה, אבל אנו עדיין בפיגור. במונחי כוח קנייה, התוצר לנפש בישראל הוא 44 אלף דולר בשנה לעומת 50 אלף בצרפת או 69 אלף בארצות הברית.
היעד השני, השבת הביטחון האישי. בכל רחבי המדינה אנו חייבים לעקור מהיסוד את תופעת הפרוטקשן. לא ייתכן שעשרות אלפי עסקים ייאלצו לשלם כסף למגזר של פשיעה המתפתח ומתחזק בישראל. אסור שזה יהפוך להיות נורמטיבי. לא ייתכן שלא נדע לשמור על החיים בכבישי המדינה. ולא ייתכן שנרשה ששטחי קרקע עצומים במדינת ישראל הקטנה יהיו לטרף קל לבדואים בדרום או למיעוטים בצפון. ממשלות ישראל כולן אחראיות לאובדן המשילות בכל הנוגע לשמירה על קרקעות המדינה. הן הזניחו, התעלמו, נמנעו מלהתמודד. הכוונה היא לכל מרחבי הקרקע בתוך תחום הקו הירוק.
היעד השלישי, שדרוג תנאי האוכלוסייה בפריפריה. הפערים כיום ברמת ההכנסה וברמת החינוך בין הפריפריה למרכז עדיין גדולים מדי. חייב להיות שדרוג ברמת החינוך היסודי, התיכוני וגם בתחום ההשכלה הגבוהה, יחד עם השקעה ברכישת מקצועות שבצדם הכנסה גבוהה יותר. כל זאת במשולב עם פיתוח מרכזים מסחריים שיאפשרו הקמת עסקים קטנים ובינוניים או פרישת סניפים של רשתות גדולות.
היעד הרביעי, מאבק ביוקר המחיה. בתחום זה השתתפותה של הממשלה נמוכה מאוד ואפילו מזיקה. הממשלה היא שאישרה העלאת תעריפי חשמל בשיעור של 20% במהלך השנה האחרונה. זוהי פגיעה קשה בכל משקי הבית של השכבות החלשות. גם מחיר המים ומס הארנונה העולים הם בשליטת הממשלה. עד כמה שהדבר נראה מגוחך, מערכת המסים בישראל מאיצה את יוקר המחיה. היא מטילה מסים על ההתייקרות, תופעה הבולטת במיוחד בתעריפי ההובלה הימית. מערכת המס נוקשה מדי ואינה מתאימה עצמה למאבק ביוקר המחיה. גם נמלי הים העובדים בתת־תפוקה תורמים את תרומתם הלא צנועה להעלאת יוקר המחיה. הם מייקרים לנו את כל היבוא המגיע לישראל בהיקף של 85 מיליארד דולר בשנה. וגם על התייקרות זו מוטלים מסי יבוא.
היעד החמישי, התעבורה היבשתית ברחבי המדינה. פקקי התעבורה המחמירים עולים לנו הרבה מאוד גם במונחים כלכליים וגם פוגעים באיכות החיים. עד אשר יוקם מטרו מתקדם בישראל, יחלוף זמן רב. אנו זקוקים לשיפור מסיבי של תשתית התעבורה היבשתית בעזרת נתיבי תעבורה וגשרים חדשים. צביעת נתיבי תעבורה קיימים בצהוב, וייעודם לתחבורה ציבורית בלבד, אינם הפתרון. זה מחמיר את המצב לכל אלה המשתמשים ברכבם הפרטי. בנוסף לרכבות הפרברים, אנו חייבים לבנות גם תוכנית לאומית להוצאת עסקים עתירי כוח אדם מהערים הגדולות והעברתם לערי הלוויין. משום מה תוכנית כזאת טרם גובשה, שכן אנו מחפשים פתרונות קלים של מסירת עבודות לקבלני חוץ שלא יפתרו את הבעיה.
היעד השישי, ביטול עודף הרגולציה. לא נוכל להשיג את היעדים הלאומיים שלנו אם לא נפחית את נטל הרגולציה הממאירה. לא ניתן להעלות את פריון התוצר אם מנהלי עסקים נאלצים להקדיש חלק גדול מזמנם להתמודדות עם דרישות רגולטוריות ומערכות בירוקרטיות. שרים לא מבצעים החלטות ממשלה, רשויות רגולטוריות לא פוסקות מלייצר רגולציה חדשה. אלה אבני ריחיים על גב המגזר העסקי ואף על שכם הציבור כולו.
אני מניח שרבים מאתנו יוכלו למנות עוד עשרות ואפילו מאות יעדים שהיינו רוצים להשיג במדינה. לי נראה שהממשלה בישראל תצטרך להתמודד ישירות עם ששת היעדים המרכזיים שתוארו כאן, וכי זה יהיה מבחנה העיקרי של הממשלה בתחום הכלכלי, המשליך גם על ביטחון המדינה.